-נכתב שבוע אחרי הריב האחרון בנינו.-

בערך לפני שנה וחצי הגיע לי מישהו לאי סי קיו שקרא לעצמו devil
והתחיל לצעוק עליי ולקלל אותי,עד היום אני לא יודעת למה.הם
אמרו שזה היה התקף עצבים.הם זה אייל ומי שהיתה הידידה הכי טובה
שלו הילה.אייל ואני דיברנו במשך הרבה זמן והוא שלח לי את הילה
לאי סי קיו.אני והילה דיברנו המון באי סי קיו,על
רגשות,מחשבות,פחדים,סיפרתי לה דברים שלא הרשתי לעצמי לחלוק עם
אף אחד.לא יודעת הרגשתי שמשהו בה שונה,שאני יכולה לסמוך עליה
למרות הזמן הקצר שאני מכירה אותה.השיחות הללו הובילו לחברות
שלא שיערתי שתיהיה.כעבור כמה זמן הייתי בהופעות מטאל במועדון
בחיפה.לפתע קרא לי מישהו,זה היה אייל.הוא זיהה אותי לפי התיאור
שנתתי לו.שיר היתה איתו.הם היו מאוד נחמדים.באותו ערב שיר גם
הכירה את החברה הכי טובה שלי שני ועוד כמה אנשים מהחבורה של גן
שמואל.הילה ואני התחלנו להיפגש ונעשנו חברות מאוד טובות.זה
התחיל מזה שנפגשנו במשך הרבה זמן אני ,הילה,אייל ושני נפגשנו
ביחד וכעבור כמה זמן אייל כבר לא יצא איתנו.לו ולהילה היו הרבה
בעיות ,עכשיו הם כבר לא בקשר.ככול שהזמן עבר אני והילה נעשנו
יותר ויותר קרובות,גם היא ושני היו חברות טובות.כיום הן כבר לא
מדברות.זה התחיל מזה שהילה סיפרה לי כמה שהיא רוצה להיות חלק
מאיתנו.איתנו זה חלק מחבורת גן שמואל.היינו חבורת "פריקים"
שישבה יום וליל בגן שמואל,לכולנו זה היה מקום מפלט מהכאב
בבית.זאת היתה אחת התקופות הכי יפות בחיי שהתגלתה כשקר
וצביעות.בתור חברה של הילה הבטחתי לה שאני אשתדל להכניס אותה
לחבורה וזה מה שעשיתי.לקחתי אותה איתי לכל מקום שיצאנו,בעיקר
לגן שתוכל להכיר את כולם,ככול שהזמן עבר היא נעשתה חלק מהחבורה
שהיום כבר כול אחד פנה למקום אחר.להילה ושניה היו הרבה
מריבות.ככול שהן הכירו אחת את השניה הן לא הסתדרו,אחרי מריבות
רבות הן החליטו,יותר נכון הילה החליטה שהיא לא רוצה שום קשר עם
שני.אני והילה התקרבנו והיא נעייתה חברת נפש אמיתית שלי.הרגשתי
בנוח לספר לה הכול,סיפרתי לה הכול.היא ידעה על הילדות האכזרית
שעברתי,על הפחדים,המחשבות..הכול.כול זה הוביל לזה שעיני הילה
נטפתי מכאב.כשהילה נהייתה חברה של רועי התחילו הבעיות .זאת
אומרת היו לנו בעיות לפני כן אבל תמיד פתרנו אותם על הצד הטוב
ביותר.לא עוד.מה שהפריד בנינו בהתחלה היה הפחד נטישה שלי שהילה
הכירה מקרוב,זה הפך לאגואיסטיות של הילה ולהאכפתיות המרובה שלי
שהתפוצצה לי בפרצוף.בשיחת הריב האחרונה שהיתה לנו לפני שבוע
הוצאנו הכול,היא אמרה לי דברים שהיא חשבה והסתירה במשך הרבה
זמן,הדמעות מילאו אותי כל יום מחדש.היא אמרה לי:"ידעתי שאני
אעזוב אותך אבל הודתי על זה בפני עצמי ובפנייך".למרות שידעתי
את האמת תמיד,שאומרים את זה זה אחרת.הרגשתי שחלק מהלב שלי
נאבד,חלק שלעולם לא ישוב,החלק של הביטחון במישהו.היא אמרה לי
שהיא לא יכולה להתמודד איתי יותר,שאני נוטפת מכאב,שאני צריכה
להתגבר על העבר שלי.איך?איך היא יכלה להגיד לי כזה דבר?איך
אומרים לילד שאיבד את אבא שלו באחת הצורות הכי אכזריות
שיש,שהוא חי את העבר כל יום מחדש להתגבר?אני הייתי חולה
בדיכאון מגיל 10,מאז שאבא שלי נטש אותי והשאיר את חותמו.הדבר
הראשון שמצאתי במשותף עם שיר היה הכאב והדיכאון,דיכאון שהתברר
כמזויף.היא אמרה לי שהיא ניצלה את הדיכאון שלי בשביל תירוצים
לדיכאון הלא קיים אצלה.הייתי "מטרה" נוחה ,הייתי עיוורת.הייתי
תלויה בה בנפש שנאבדה.הפסק זמן שהיא ביקשה הפך לשנאה.למרות כל
מה שקרה,שאמרנו,ניסתי לתקן את החברות שלי.חשבתי לעצמי שאני לא
יכולה להרשות לעצמי לאבד אותה,למרות הכול היא עשתה בשבילי
הרבה,אך זה כבר לא היה ניתן לתיקון.רק עכשיו שבוע אחרי הריב
האחרון אני מרגישה שאני מתגברת באמת.המריבות נמשכו בערך
חודשיים.היה לי כל כך קשה לבטוח באנשים.בטחתי בה,וזה התפוצץ לי
בפרצוף.היום האנשים היחידים שאני בטוחת בהם,הם המשפחה
שלי,החברים הכי טובים שלי.כרגע התרחקתי מכולם,טוב לי לבד,הזמן
יעשה את שלו.למרות הכאב למדתי הרבה מהחברות שלי עם הילה.למדתי
שלמרות שאחד ככה,לא אומר שגגם השני ככה,עד כמה שקשה לבטוח אחרי
כל כך הרבה כאב,כול אחד ואחד שונה.למדתי שעד כמה שאתה מרגיש
שאתה מכיר מישהו,אתה לא מכיר אותו בכלל.בלילה שהוא שוכב
במיטה,אתה לא יכול לדעת על מה הוא חושב,מה הוא רוצה ומי הוא
באמת.פעם קראתי משפט שאומר:"ברגע שתכיר את עצמך,תכיר את כול
האנשים",אני לא מאמינה שמישהו מכיר את עצמו בלב שלם,ולכן אני
לא מאמינה שאפשר להכיר מישהו באמת.מאוד השתנתי,כי ידעתי שהיה
לי חלק גדול הריבים שלנו,בפחדים שלי.כל דבר שקורה בין אם הוא
טוב או רע הוא מלמד אותך על המשך הדרך.למדתי להיות חזקה
יותר.חוזק שהתבטא ברגשות,מחשבות ופחדים.היום שאני שוכבת בלילה
במיטה אני חושבת על ההילה הבאה.



"of all the things i've lost i miss my mind the most"