בשלב שבו אני מעדיף לאונן, מאשר להיות איתך גוף אחד, זה סימן
לא טוב בלשון המעטה. מפתיע, שכשהכרנו לא כל כך רצית אותי וכמעט
נעצת בליבי למוות את חץ האהבה. היום בפיכחותי, בעין בלתי
מזויינת אני מבחין שבבסיסו אשכים מרוקנים.
כתופעת לוואי של הלך הרוח הכללי קיים הכעס על שאת חלק ממיטתי,
פלושה אל תוך חיי במקום מישהי אחרת מתאימה.
את נתפסת חוצפנית על לא עוול וככל שחוסר ההגינות כלפייך רב, כך
הוא מסמל את גודל הדחיפות להחזיר אותך בחזרה לאמא שלך שתמיד
תאהב אותך, לא משנה איזה ריח יצא לך מהפה או כמה צלוליטיס
יתגנב לתחת שלך ויצרח ממנו תבעט בי.
כן, ברור שהתמורות שהתחוללו בך מהיום הראשון בו ידעתי בתשוקה
את שפתייך באשר הן, אינן אלא ראייתי הסובייקטיבית מעוותת ככל
שתהיה.
אבל האמת הפנימית שמפעמת בתוכי כבר לא מזרימה את הדם נוכח
העירום שלך.
אל תחשבי שאני לא אוהב אותך, אני אוהב אותך כמו את אחותי, לא
שאני סובל את אחותי ולא שאני נמשך אלייך יותר מאשר אליה.
משתתף בצערך ומגלה אמפאטיה, אבל את כלום בשבילי, את מקסימום
חומר למניפסט,
למכתב שלעולם לא תקראי. |