זה ממלא אותי
כשאני נשענת
בכיסא שלי,
שערי נוגע בדלפק העץ
שמאחורי
מחייכת
רואה בתוך העיניים שלך
אותי,
יפה
כמו שרציתי תמיד להיות,
עולה על גדותי
מרגישה איך שהשמש שאני
זורחת על בית הקפה שאנחנו יושבים בו
ועשן הסיגריות איננו
והביוב שהזרימו לים
ושנים של כיעור
הכול נצבע זהב
האור שלי
משתקף בשמיים שלך
אל תסיט את מבטך
תן לי לבקוע דרך
אל מהות חדשה.
אתה מסתכל ואני הופכת יפה יותר
אני הופכת יפה יותר
ואתה מסתכל.
הבט!
אני נשפכת
ותל אביב כולה רוחצת בי
נשים בשמלות קיץ דקות מצחקות בפליאה
השקמים בשדרות רוטשילד
מגלגלים את הרוח בין הענפים
דוכני העיתונים ננטשים
בזה אחר זה
ילדים מתרוצצים במדשאות.
אנחנו מתחילים כאן משהו
שקשה לדעת איפה יגמר.
אל תסיר עינייך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.