אור אדום אפל כזה, ושולחנות קטנים וצפופים, ולמרות כל הרעש
שמעת אותי.
במעין בר אפלולי ונחמד כזה, שרק בתל אביב אפשר שיהיה (האמת
שאפשר שיהיה בכל מקום, אבל מי יפתח בר אפלולי בפ"ת ? לאנשים שם
אין חיים)
ואני בכלל לא רציתי לבוא, אני כבר נהייתי טיפוס ממש חנון של
סרט ובית, ושוקו חם.
ואולי תמיד הייתי כזה ? אולי רק חשבתי שאני קול, אבל בעצם תמיד
לא אהבתי לצאת, ולא אהבתי שיש בחדר עוד שני אנשים חוץ ממני.
כל ההרהורים האלו לא נעלמו גם עם הבירה השנייה, שלפחות הייתה
מהחבית, אז הטעם לא היה כל כך נורא, ובעודי חושב מה לעזאזל אני
מנסה לעשות, המילים כבר התעופפו מפי, וכאילו המקום לא היה
מפוצץ בצעירים מתלהמים שמנסים לעשות רושם (עד העונג הבא ?),
קולי נשמע עד לקצהו השני של השולחן, ואתה שמעת אותי. אתה פשוט
שמעת אותי.
ומכל ההערות הציניות, ההתחכמות התמידית, וה"אני שם זין על
כולכם" , פתאום גילינו שיש לי אישיות, אני בנאדם, מי היה מאמין
?
אז כהרגלי, מהרגע שפתחתי את הפה, לא יכולתי לסתום אותו (מזל
אריה, אם שאלתם), והתחלתי לגולל בפנייך את סיפור חיי האמיתי (
או יותר נכון-חוסר חיי) בששת השנים האחרונות.
שוב פעם הפתעתי אותך, שוב פעם הוכחתי שאני יכול להיות עד כדי
כך אטום ומטומטם, שאתה חשבת שאתה מכיר אותי בששת השנים
האחרונות בחייך הקצרים.
וההסוואה ? כמה בנאלי שזה נשמע, היא אוכלת אותי מבפנים, וכמה
שכבר התרגלתי אליה, אני עדיין שונא אותה, היא כבר הפכה להיות
צד שלי, כמו שלפני שבוע כל הצד הימני בגוף שלי כאב, ככה
ההסוואה השתלטה לי על הגוף.
אפילו נראה לי שזו היא שדפקה אותי.
מקווה שכשאני אהיה גדול אני אמצא מקצוע כזה שככל שאני אהיה
שקרן טוב יותר, ככה אני ארויח יותר.
ונחזור לפאב, לפאב הזה שבהסתכלות שנייה לא נראה כל כך אפל,
ובכלל לא באוירה לונדונית, והפאב ההוא שראיתי בלונדון, עלוב
ככל שהיה, הוא הרבה יותר לונדוני.
זיוני השכל, והחוסר במילות קישור (תרגישו חופשי להשתמש בהגדרות
הבאות בתגובה, אם בכלל תטרחו) בכלל לא מזיזים לי, אני כבר לא
מחפש.
והמשפטים הסתומים היו מנת חלקי מאז ומתמיד, ולכו תבינו עד כמה
אידיוט אני.
שנחזור לפאב ? כי אני כל הזמן משנה נושא, אבל אני ככה, אני
פשוט לא יכול להתעכב על משהו אחד, או מישהו אחד, עד כמה שהוא
אוהב אותי, או שאולי הוא סתם פריק של חיבוקים ? אולי הבעיה היא
באמת בו, ואני הנורמלי ? ואיך הוא יכול לאהוב אותי כל כך אחרי
יומיים שהוא מכיר אותי ? ואני למדתי על בשרי שסקס בפגישה
ראשונה זה חרא שהורס מערכות יחסים שאולי יכולות להיות (או
שמהבן זונה הראשון, לא היה סיכוי לכלום מעבר לסטוץ), וצריך
ללכת לאט לאט, ומצד שני הייתי כל כך חרמן, ונגעלתי באותו זמן.
רציתי, ולא רציתי, בדיוק באותו זמן.
עכשיו אני חושב איך להיפטר ממנו, אין לי מושג איך, כי למרות כל
הרוע שהתרכז בגופי בשנים האחרונות וגרם לי להתנהג כאילו אני
השטן בכבודו ובעצמו, אין לי לב לזרוק אותו ככה, והוא שאל אם
אני באמת רוצה ממנו משהו, ולא יכלתי לומר לא.
יאללה, למי אכפת ? ההליכה הזו לשום מקום תמיד הייתה, וגם בטח
תהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, כי כולם, אבל כולם, עושים
משהו.
ואפילו השיר הזה של רדיוהד שמתנגן לו ברקע בחדר הקר, לא מצליח
להניא אותי מהמחשבה הזו שאיפשהו לפני 19 שנים, אמא ואבא עשו
טעות, והיום אני משלם עליה.
ואבא הלך ממזמן, הוא כנראה לא רצה להיות פה כשזה קורה, תמיד
אמרו לי שהוא היה חכם, וכנראה שתמיד צדקו.
אבל הכל לא נורא, כי לקחתי את שני הכדורים כבר לפני חצי שעה,
והם נראה לי מתחילים להשפיע, והפעם לקחתי שני כדורים, ואפילו
אחד מהם יכול לגרום להזיות אצל בנאדם נורמלי.
מפגרים ! אני לא מדבר על סמים ! המקסימום שעישנתי היה ג'וינט .
אתם לא זוכרים שאני טיפוס של בית וסרט ? כזה שנרדם במועדונים
כי הוא ממש עייף.
אני לא רוצה להפסיד את האפקט של הכדורים, וממילא אין לי מושג
כבר מה אני כותב, ולכם ? זה בטח לא טוב.
בטח יכאב לכם הגב כשתתעוררו עוד כמה שעות, ותרימו ת'ראש מעל
המקלדת.
אז אני אסיים את הקישקוש המתבכיין הזה, את הסיפור "רוצה תשומת
לב+רחמים עצמיים+אין לי מושג מה" בהתנצלות, לכל מי שלא מבין
למה הוא פה.