ארנב שובב, באמצע הסתיו
חיפש לו מזון בשדה הקרב.
עם אוזניים גדולות ופרווה לבנה
יצא ללקט לקראת ראש השנה.

אך לפתע חייל, שהביט באמר"ל
זיהה את אותו הארנב ושאל,
"אני מזהה כאן ארנב או שפן,
ברור כשמש, שחור על לבן.
ומדוע ארנב, כך באמצע הליל
ינסה לחדור אל תוך ישראל?
ונראה לי חשוד בליל סתיו חמים
שארנב תמים, מעיל פרווה ישים.
והנה הוא זוחל לעברי ומדלג -
עוד צעד אחד, והוא יהרג!"

שמע הסמג"ד את תמונת המצב
וחשב -  הארנב מסוכן לאויביו,
"אין ספק שארנב זה איננו ידיד,
ולכן יש מיד אותו להוריד!
הארנב הקטן את עצמו הפליל,
ואני לא אחכה כמו דחליל!"

והטנק שם צריחו אל הארנב האומלל.
"טען שים פלאשט, מטרת ארנב על.
שש מאות מטרים, היכון ו... אש!"
ונורה מן הטנק הפגז הרועש.
"איזה דיוק!" הסמג"ד התפעל,
ושמח בחלקו, כי הוריד מחבל.
ולקח גם איתו החפ"ק להצטלם
יחדיו עם שרידיו של הארנב הדומם.

אבל כשבבוקר התגלתה האמת,
שארנב חף מפשע וחסר ישע מת,
השתעל הסמג"ד, התבלבל, התנצל,
"אסור לארנבים לשהות שם בליל.
זו טעות מצערת, לכל הדעות,
שארנב לא יידע היכן מותר לו להיות."

ארנב שובב, באמצע הסתיו
חיפש לו מזון בשדה הקרב.
עם פרווה לבנה ואוזניים גדולות,
הוא יותר לא ייצא ללקט בשדות.