|
אני מעבירה את הזמן בלהסתכל על השמש השוקעת
נרדמת על עדן החלון עם דימעה קטנה אשר לאט לאט נבלעת
מה השעה? השמיים מראים בוקר
שמיים כחולים, אני הולכת פותחת את הלוקר
מוציאה משם ספרים
כאילו כלום לא קרה
וממשיכה בחיים
כאילו שיש לי ברירה
אז יותר מאוחר אני שוב יושבת
ופשוט מעבירה את הזמן
רואה איך הימים חולפים
ונשארת לבד בעולם |
|
|
בואי הביתה!
אני כבר לא אומר
אף מילה!
אין לי מנוחה!
בואי הביתה!
לה לה לה לה לה
לה לה לה לה לה
אז בואי
הביתה!!!
יגאל עמיר,
מתחנן לזאת
שאהבה את התל
אביבי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.