אם לומר את האמת, אני קצת חדשה בעניין זה של חיים, בדיוק כמו
שבנאדם שעלה מבריה"מ לשעבר לפני שנתיים עדיין נחשב ל"עלה חדש".
אם לומר את האמת, אני לא כל כך מבינה המון המון דברים שאנשים
כמוכם בוודאי כבר מבינים טוב מאוד. אם לומר את האמת, אני גם לא
יודעת כל כך מה זאת אומרת "אם לומר את האמת", אז אם דברים
פשוטים כאלו דורשים הבהרה תארו לכם כמה קטנות ידיעותיי בדברים
חשובים יותר כגון טבע האדם.
אני לא מכירה יותר מדי אנשים... שניה, אני אנסה להיזכר... יש
את "אמא", שאותה אמנם ראיתי לראשונה לפני שנה ועשרה חודשים,
אבל הרגשתי מעין נוכחות שלה זמן די רב לפני זה... ממש כאילו
היא היתה חלק ממני! מטורף, אני יודעת... ראיתי אותה אחרי שיום
אחד נפתחה הדלת לבית שלי (גם כן פתח, חשבו שאני אנורקסית!)
ומעין משהו מאחורה ניסה לדחוף אותי החוצה... לפני שהספקתי
להתנגד כבר הייתי בחצי הדרך, אז החלטתי לזרום עם זה. לקראת
הסוף האור בקצה המנהרה התחיל לסנוור אותי, והקולות החזקים
שמישהו השמיע שם בחוץ הפחידו אותי... ליתר ביטחון החלטתי להציץ
רגע החוצה, רק כדי לוודא מה קורה שם ואם זה בטוח. בו ברגע זוג
זרועותיו של יצור תחמן שלפו אותי בברוטליות. חוצפן! עוד העז
לשלוח לי יד אלימה לישבן אח"כ!
ואז ראיתי אותה. משום מה ידעתי פשוט שזו היא, זה היה בצורה
שהיא הושיטה אלי ידיים, חיבקה אותי וליטפה אותי. מאוחר יותר
הבנתי שקוראים לה אמה. וזה כי הייתי אינפנטילית רפת שכל.
בכנות, לקח לי זמן לקלוט ששמה האמיתי הוא "אמא", אבל הצלחתי!
אלוהים איך שהיא שמחה...
טוב, אז זו אמא. משם ברשת אסוציאציות פולנית מגיעים לאמא של
אמא, הלא היא "טטה". אני די בטוחה שזה לא לגמרי מדויק, אבל אני
עוד עובדת על זה. טטה כל הזמן העירה לאמא על כל דבר שהיא עשתה
והתעקשה להלביש אותי בסוודר צמר שקיבלתי ובכובע הגרב הורוד
המגעיל שנתנו לי גם אם בחוץ היו 32 מעלות בצל. טטה גם נורא
אהבה לדבר, ובשנה הראשונות גרמה לי רגשי נחיתות ענקיים עם
הנאומים שלה על מחיר כרטיסיית אוטובוסים, יאסר עראפאת וארגון
המורים העל יסודיים כשאני בקושי מצליחה להוציא מהפה שלי איזה
"האו-וואו" בשביל להחמיא ליצור הריחני שכל הזמן מסתובב ליד
הלול שלי. עדיין לא החלטתי אם חסרות לו ידיים או שלי חסרות
רגליים... שלא נדע מצרות!
באותו בית עם טטה גר בבה. הוא רוב היום יושב על הכורסא שלו
ורואה כדורגל, הוא עצבני על זה שמכבי קפיטיליסטית מרקנטליסטית
אופורטוניסטית (אלוהים כמה שכואב לי הראש עכשיו) וכל הזמן מספר
אותו סיפור חמש פעמים, משהו על איך שהוא הכיר את סבתא בתנועת
נוער בקיבוץ. סיפור מאוד נחמד בעשרים ושלוש הפעמים הראשונות
ששומעים אותו... אבל אחר כך? נמאס כבר! הייתי אומרת לו לשנות
סיפור אם הייתי יודעת להגיד את זה.
וכמובן, איך אפשר בלי "אבא"! אבא! אתם שומעים אותי? אבא! זו
המילה הראשונה (האמיתית) שהצלחתי להגיד! זה בעצם לא קשה כל כך!
אבא אבא אבא ואבא! חה חה! אבא בחור נחמד שאוהב אותי נורא.
בהתחלה נורא התבלבלתי בינו לבין בבה, גם השם ממש דומה וגם
לשניהם אין הרבה שיער על הראש... מוזר לי כי אני כמעט אף פעם
לא רואה אותו ואת אמא באותו חדר, אני ממש לא מבינה את זה כי
בבה וטטה כמעט תמיד באותו חדר, אבל כמו שאמרתי, יש לי עוד המון
מה להבין. עכשיו כשאני חושבת על זה, אבא היה זה שליד אמא ביום
שפינו אותי מהבית הישן. גם הוא חיבק אותי ונישק אותי. אם כשאמא
החזיקה אותי הרגשתי רוגע וחמימות, אצל אבא הרגשתי ביטחון בלתי
מעורער. מיד ידעתי שהוא אבא שלי ואני הילדה שלו והוא לא יתן
לאף אחד לעשות לי שום דבר רע! איזה כיף שיש כזה בנאדם שזה
התפקיד שלו! אבא שומר ראש, אמא מבשלת ומנקה, טטה ובבה מביאים
מתנות... מדהים! הבית הזה הרבה יותר כיף, יש בו משרתים!
עדיין לא הצלחתי לקלוט את הסדר, מתי אני עם אמא ומתי עם אבא,
אבל הנה אני רואה את אבא מתקרב אליי אז אני מניחה שהיום תורו.
אוף חבל שאני לא יכולה לדבר איתו... חבל שהוא לא יכול לשמוע
ולהבין מה שאני חושבת עכשיו בצורה התינוקית שלי... הייתי כל כך
רוצה לומר לו כמה שאני אוהבת אותו, כמה שהוא חשוב לי וגורם לי
להרגיש מוגנת... אוף, מתי אני כבר אדע לדבר משפטים מתוחכמים
יותר מ"אמא האם האם" ו-"מתי אבא בודה"? זה ממש מביך כבר!
או, הנה אבא מגיע סופסוף. הוא מכין לי אמבטיה, כמה שאני אוהבת
אמבטיה! בעיקר עם אבא! הוא שם את הברווזון הצהוב במים ומשחק
איתי בתופסת עם הצוללן עם הקפיץ. אבא, אתה יודע מה? לא אכפת לי
שאתה לא יכול להבין אותי כל כך ושכל מה שאתה שומע זה הברות לא
מובנות. אבא, אני אוהבת אותך, ממש ממש ממש, ואני ממש שמחה שאתה
אבא שלי!
הנה, עכשיו נכנסים למים, ומיד נתחיל... היי! מה זה?!! לא ככה
עושים אמבטיה אבא!! אבא אני לא מכירה את ההרגשה הזאת וזה מוזר
לי!! אבא למה אתה לא נותן לי לצאת?! אבא יש לי מים בגרון ואני
לא מצליחה לנשום!! זה כואב לי!! אני פוחדת, אבא בבקשה תפסיק!!
אבא... בבקשה... אבא...

לזכרה האוהב של הודיה קדם-פימשטיין ז"ל, השם ייקום דמה