הדמעות זולגות משארית עיני
והן לא יודעות כמה ועד מתי
הם יורדות בזמן מבול
הם יוצרות נהר
שזורם לי על הלחי
על כל קצוות שיער
כל כאב הכי קטן משפד אותי לאדמה
כל ליטוף עדין לא עושה לי שום תחושה
לאן היתדרדרתי, לאיזה מצב איום
אני הייתי רגיש אני עכשיו גוש אבן גדול
לא נחמד למי שאני רוצה להיות
לא מראה לאף אדם כבוד
רק דיבורים והשמצות מאחורי הגב
אבל לא משנה מה אני אף פעם לא נעלב
זה לא מזיז, זה לא מכאיב
גם הקנטות גם מריבות
אני אטום אני סגור והמנעול מבצר
גם חייל רגלים מחומש לא יפתח את שעריי
וזה כל כך כואב אני בוכה יותר מדי |
