זכרוני את אותו המראה הבתולי של האורנים
הנוצצים להם לאור קרני השמש המשנות פניהם בכל עת.
פעימות ליבי התגברו ולא יכולתי להטות פני מן המחזה המופלא
המתרחש לנגד עיני.
הלכתי לאיטי במדרון התלול ואל אף שהאדמה איימה להפיל אותי ,
לא יכולתי להקדיש את ריכוזי לשום דבר מלבד ההצגה הגדולה.
והיום אל אף שעברו שנים רבות וכבר זכיתי לראות הרבה מראות
מעין אלה בהרי ירושלים,בכרמל...
חווה אני את אותה חוויה מסעירת חושים כבראשונה.
כבר הטבתי להכיר את מראה האורנים בכל שעה של היום וגם בימי
החורף הגשומים. אך שום נסיון לא יעלה על חוויה מאין זו.
כי בנקודה זאת הנך מאבד את השכל הישר וכך כולך מתמסר לטבע
והשקט מביא איתו את כל סיפוריו.
ואין חכם מן האדם אשר לומד דרך נפשו את סיפור חייו.