כשסיפרתי לכם, לא רציתי שתרחמו עליי- אני לא צריכה רחמים. אל
תחבקו אותי בידיים רועדות, ואל תגידו שיהיה טוב. את זה אני
יודעת לבד.
אל תספרו שזה קרה גם לבת של השכנה- זה לא משנה שומדבר.
אבל אתם בכל זאת מחבקים.
ומספרים.
ומספרים.
כבר עברתי את זה לא פעם, אני יודעת מה יבוא הלאה...אתם כבר
תראו בי קורבן, ומסכנה- אחת שצריך לרחם עליה, ולהרכין ראש כל
פעם שהיא עוברת, שאני לא אשמע את הלחישות.
אז כבר עכשיו אני אומרת לכם- בלי טובות.
אל תתנו לי את רחמיכם, ואל תנסו "להתנהג כרגיל"- אתם לא
מסוגלים לכך. אל תחשבו על כל מה שאי פעם עשיתם לי ותרגישו רע-
זו אף פעם לא היתה המטרה.
אל תחשבו על נקמה, או על עונש- אני כבר מזמן לא חושבת על זה.
רק מספרת לכל מי שמוכן לשמוע שוב ושוב, ואולי, אחרי הפעם האלף
ואחת שאני אספר, מישהי אחת תפנים את המסר, ולא תענה ל"מה
השעה?...".
ואולי, היא תיקח שיעורי קרב מגע, או הגנה עצמית, או פשוט לא
תצא החוצה לבד.
ואולי פשוט יהיה לה מזל.
אולי ככה, יהיה לכם מקרה אחד פחות לרחם עליו.
אז בלי טובות, אתם שומעים?... |