לי בן יוסף / תחנתי האחרונה |
אני ורגשותיי מפוסלים בידיו,
בתחילה, הן רק מדגישות קימורים
ובהמשך, הן כבר מוחקות לי את הפנים.
וצורתי אינה עוד כפי שהייתה,
אפילו את רגשותיי הוא יצק לתבנית שלו היא מתאימה.
אני כבר כמעט מוכנה,
בקרוב מאוד אגיע לתחנתי האחרונה.
והוא הרי יודע מה בשבילי טוב,
צובע אותי באדום, ובכחול שהופך לשחור ואחר- כך לצהוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|