השנה הצטרף אלינו ילד, קצת מוזר אבל יחסית לשאר, הוא די
נורמלי. גם הייתי אומר שיש לו לב טוב. איכפת לו מהקבוצה כאילו
שהוא היה איתה מהגן.
מתוך סיבה לא כל כך ברורה הוא התחיל להתנהג קצת מוזר מהרגיל
בזמן האחרון, במיוחד כלפי. הוא יותר מדי נחמד וכל הזמן מדבר על
אהבה. בהתחלה חשבתי  שזה בגלל החברה החדשה שלי, אבל כשאלתי
השנה הצטרף אלינו ילד, אפשר להגיד נער, חדש לקבוצה. הוא לא ממש
מבית הספר, אבל הוא גר ברחובות אז הוא הרבה איתנו. הוא אותה
היא אמרה שלא יכול להיות. "הוא פשוט לא היה מעוניין בי."היא גם
הוסיפה "אבל אז פגשתי אותך", אולי בשביל לעודד אותי.
ערב יום שישי בא ואני יוצא עם חבריי. וכמובן, גם הוא בא. קבלת
הפנים המכובדת ואז, "נו, אז איך הולך עם מיטל?"
לא יודע למה אבל משהו במשפט הזה הציק לי. "הכל בסדר, למה?"
עניתי
"סתם"
"טוב אבל אם אתה רוצה להגיד משהו, תגיד!"
הלכנו קצת, פגשנו אנשים, והתיישבנו באיזה גן קרוב. ואז...
"אז כמה זמן אתם ביחד?"
"בערך שלושה חודשיים" אמרתי.
"ואיך זה מרגיש? אתה יודע, כל כך הרבה זמן"
"מה זאת השאלה הזאת?"
"סתם התעניינתי"
"דווקא נראה לי שיש משהו מאחורי זה"
"לא ממש"
אחרי שעישנו קצת, שתינו קצת, חייכנו קצת, ונהנינו. דרך אגב לא
מזמן הוא גם התחיל להשתכר, רצינית. להיות חסר הכרה. אבל היום
הייתה הפעם הראשונה שהייתי צריך לסחוב אותו הביתה.
"עידן, אתה יודע שאני ממש אוהב אותך?" הוא אמר.
"כן גם אני אותך"
"הייתי מנשק אותך, אבל אני לא הומו. באמת."
"זה בסדר אתה לא צריך" השבתי בצחוק.
"איפה מיטל? היא לא באה איתנו?"
"לא, היא הלכה הביתה."
"למה אתה חבר שלה?"
"למה אתה שואל את זה?" פתאום הבנתי שרק כשהוא שיכור הוא יספר
לי למה הוא מתנהג מוזר.
"עידן, אל תכעס, אבל באמת על תכעס, אתה לא תכעס עליי?"
"לא"
"זה בגלל שאני ממש ממש אוהב אותה, ממש מאוהב."
"אבל היא אמרה לי שהיא רצתה להתחיל אתך ולא שיתפתה פעולה."
משהו לא הסתדר לי.
"אתה לא תבין"
"אני כן, תגיד" פתאום שכחתי את כל האהבה שלי למיטל, או לכל
דבר אחר, פשוט רציתי שהכל יתחבר.
"אתה תחשוב שאני אידיוט."
"אני לא, מבטיח!" לפעמיים מבטיחים דברים בלי לחשוב. במיוחד
כשאתה רוצה לדעת משהו. ואני לא יכלתי להתאפק שניה.
"אתה זוכר את החברה שלי מרמת גן?"
"כן, מלפני הרבה זמן?"
"כן, אז היא אף פעם לא הייתה ממש חברה. היא אמרה שאולי זה
יצליח, ואני חשבתי שזה יכול מאוד להצליח."
"אז?" נגמרה הסבלנות שלי
"אז, אז אני סירבתי למיטל, סירבתי למרות שממש רציתי. לא אהבתי
את ההיא מרמת גן, אבל הרגשתי מחויבות לחצי חברה, שלא הייתה
לי."
לא ידעתי מה להגיד, איך להגיב. מצד אחד הרגשתי כמו כלב שמירה,
מגן על המיטל שלי. ומהצד השני, נורא רציתי לנחם אותו.
עדיין כל פעם שאני רואה את מיטל אני חושב עליו. למרות שמאותו
היום, הוא לא חזר יותר לקבוצה.