כמה פסיעות קדימה
מבט מהופנט,
ריח של עובש
סינר מקומט,
פרח שנבל מזמן
בחדר הקטן.
יד מושטת
מתחננת לעזרה,
איש קטן שואל
אך אין תשובה,
בין ארבע קירות
בלטות שבורות
והרבה זכוכיות.
חוזרת כמה פסיעות אחורה
משתדלת לא להביט סביב
אני נחנקת,
מרחמת על הפרח
על היד ועל האיש,
אני נאבקת
כדי שלא יהיה יותר
בלגן.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.