שני נומברג / טיהור |
אבל מרגישה כאילו מסובבת סכינים בלב
אורות בוהקים לי בראש
לא נותנים למחשבות לישון
והמילים הופכות לעיסה של כאב
שאחרים קוראים בקלות כזו.
וזה מכאיב שהם לא מבינים.
הדמעות כמו צורבות את הפצעים,
הדם זורם,
ואני לא מפסיקה לצחוק
אולי זה ישנה.
30.9.97
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|