הוא הסתכל עליה כבר כמה שעות והיא לא נבוכה כלל ממבטו. זאת
היתה אחת הסיבות שהוא אהב אותה כל כך - הפתיחות הזאת שלה. הוא
יכל לדבר איתה על כל דבר ויכל לספר לה כל דבר, כל מה שהיה צריך
לעשות בתמורה היה להקשיב לה כשהיא מדברת. העובדה שהוא היה
מבוגר ממנה בשנה לא הפריעה לאף אחד מהם לשכב שם על המיטה כשהיא
נחה בזרועותיו ושדיה אחוזים בידיו. היא ידעה למה הוא מחזיק את
הידיים שלו דווקא שם אבל היא לא רצתה לאמר דבר - היא ידעה שהוא
יכעס אם היא תבקש ממנו להסיר אותן - הוא היה רק ילד קטן, היא
לא יכלה לצפות ממנו שיידחה את הסיפוק.

האור כבה לאיטו והוא לקח זאת כסימן ואות. כשהוא הוריד את
החולצה שלו, היא יכלה לשמוע את הלב שלו דופק כמו משוגע והיא
התפללה בליבה שהוא יתפוצץ אבל במקום זאת הוא רק נישק אותה.
הנשיקה נמשכה עוד ועוד, וכשהיא הסתיימה, עוד אחת באה מיד
אחריה, ואז עוד אחת, ואז הוא נשק לצווארה. הצוואר שלה, המכוסה
שרשראות, היה חושני יותר בחשיכה משהוא היה לאור הנר - לא משום
שהוא נראה טוב יותר אלא משום שהוא ידע שהצוואר הוא רק הדרך
למקומות שלאור הנר הוא לא יכל לראות. לאט אך בהתרגשות הוא הניח
את ידיו על בטנה והחל להעלות אותן, מרים את החולצה שלה יחד
איתן וחושף את הגוף שהוא השתוקק לו כל-כך. היא שכבה שם בשוק
והרגישה את הידיים המזוהמות שלו מחליקות על עורה והתרכזה
במוסיקה שהתנגנה ברקע - הבחירה החופשית היחידה שלה באותו ערב -
ברקע הזמר הלועזי שר על איך שנאלץ למכור את גופו כדי לשרוד
והיא ידעה שאם היא רוצה שהוא יאהב אותה היא תאלץ למכור את גופה
גם כן. הוא לא טרח לדאוג שהיא תרים את ידיה כדי להוריד ממנה את
החולצה ולכן היא נאלצה להוריד אותה בעצמה - מתאפקת לא לבכות
כדי לרצות אותו.

אז הוא נעצר - מלעיט ובאותו הזמן גם מלהיט את תשוקתו בנשיקות
על החזה שלה, מתעלם מכך שהיא שוכבת שם ללא ניע ונושכת את שפתה,
מתפללת שהוא יסתפק בכך ולא יכריח אותה לעשות את זה איתו. אבל
אחרי כמה שניות שבהן הוא הביט בה ובגופה, הוא פתח את כפתור
מכנסיו ואז ירד ממנה, היא היתה זהירה מספיק כדי לא לנשום
לרווחה מפחד שהוא לא יאהב את זה. עמוק בתוך לבה עדיין קיננה
התקווה שהוא לא יחזור ושהכל נגמר כשהוא הוריד את ידיו ממנה אבל
מהר מאוד הוא הוריד את כל בגדיו וחזר אליה. בחוצפה הוא שאל אם
היא התגעגעה והיא ידעה שאם לא תענה שכן אז היא עוד תבכה לפני
שהערב יגמר אז זה מה שענתה והוא נישק אותה, הפעם היחידה שהיא
העזה להתנגד באיזו צורה שהיא - כשהוא חיפש לנשק אותה עם לשון,
שיניה נקפצו והיא סירבה להענות לו. הוא הסתכל עליה, מלמל דבר
שבלי ספק נגע לזנות ולה כשני נושאים שאין ביניהם הפרדה,
ובתשוקה שלא ידע לפני כן הוא פתח את כפתורי המכנסיים שלה
ובמהרה הוריד אותן אל הרצפה, יורד מעט נמוך יותר כדי להוריד את
תחתוני התחרה שלה בלי שום מעצורים ושום מוסר כליות. אז הוא
נרתע מעט אחורה - להסתכל על כל גופה, כאילו לא היה בטוח שהוא
כולו עוד שם.

ליבו פעם כך שכמעט ולא ניתן היא לשמוע את ההפסקה בין כל שתי
פעימות, הוא הסתכל עליה ולחש, פעם אחרי פעם, שהוא אוהב אותה,
שהוא מאוהב בה יותר מכל דבר על פני האדמה, שהוא רוצה אותה,
והיא ענתה לו "גם אני" פוחדת ויודעת שהרע מכל עוד לא בא. הוא
התרחק ממנה מעט, ובלי לחשוב יותר מדי שאל אותה אם היא רוצה
אותו, היא רק רצתה שלא יכעס ושימשיך לאהוב אותה ולכן ענתה שכן,
שהיא רוצה, והוא ניכנס לתוכה. בשביל שניהם היתה זאת הרגשה שלא
חוו מימיהם - האדרנלין שתף את גופו באקסטזה מצמררת כשהוא הרגיש
את הגוף של אהובתו מבפנים והוא עצם את עיניו - טובע בעונג של
הרגע ומנסה לחדור רק עוד ועוד פנימה. הוא לא הקשיב לשום דבר
שקורה סביבו בעוד הקול הלועזי ברקע שר על בחורה שקפצה לנהר
בגלל אהובה כביכול.

היא הרגישה אותו בתוכה, מחלל הפעם לא רק את הגוף שלה אלא עכשיו
גם את מה שחשבה שלא יגעו בו לעולם - מה שנמצא בתוכה. הזמר ברקע
שר על כך שגם אם יפגעו בו מבחוץ הם לעולם לא יגעו ב"What's
"inside  והיא שנאה אותו כל רגע עוד יותר על כך שהוא מזכיר לה
זאת. ההרגשה של הלכלוך ושל הזוהמה רק התגברה בעוד הוא נותן לה
תקווה לכך שכל זה יסתיים כבר ואז מונע אותה ממנה כשהוא נכנס
שוב, עוד יותר חזק ועוד יותר עמוק. היא לא רצתה עוד להיות שם,
היא צעקה מתוך יאוש ואכזבה ופחד ויגון. כל האהבה שבעולם לא
היתה שווה את זה, כך היא החליטה ואמרה לו "לא" אבל הוא לא שמע
אותה ורק המשיך לצאת ולהיכנס, גורם לה לבכות שם על המיטה שלה,
מבקשת למות אבל לא יכולה, מדממת את נפשה מעיניה. אז הוא צעק
שהוא אוהב אותה והיא הבינה שהכול נגמר, הכול נגמר סוף סוף והיא
תהיה חופשית לעוף כאוות נפשה. או לפחות מגג קומה שביעית לאדמה
- כעשרים שניות.