לאט לאט זה מתחיל להיקלט
אתה, ששכבת לצידי
שליטפת את פניי
שהיית כה מתוק, באמת מתוק
כבר לא קיים
אוויר
מיליון תמונות רצות לי בראש
חיוך
כל האבל בעקבות המוות,
המון בלגן.
עכשיו
ברגעים של שקט,
לבד ומחשבה
מתחילה לחלחל פנימה ההבנה.
זיכרונות, כאב אמיתי, חוסר הבנה
בלבול
עור חלק, עדין
לחיים סמוקות ועיניים נוצצות, גדולות
תלוי
קשה לתאר, לקלוט
החיים כאילו נמשכים
כאילו כלום לא קרה
כאילו קרה ונגמר
אבל אתה אינך
מדמיינת אותך חי את חייך
אבל אתה אינך
אתה פשוט לא כאן
החיים ממשיכים אבל איפה אתה?
רוצה לדבר איתך
לשמוע את קולך בטלפון
לדעת שאתה כאן
אתה לא
חוזרת על זה המון אבל לא עוזר
אתה פשוט נעלם
לאט לאט אנשים ישכחו אותך
יגידו, 'ההוא שהתאבד אז'
וייזכרו לשנייה.
מה עשית.. ברחת