לפעמים אני חושב שאולי עדיף להיות לבד.
למה להשקיע במישהי אם בסוף כל מה שיוצא לי מזה זה לשמוע שהיא
דלוקה על אחר?
מצד שני אני אומר, אולי זה בעצם בעיה בגישה שלי? כלומר, איך
יכול להיות שכל הסובבים אותך בקשרים עם בנות ורק אתה נדחק
לפינה כל פעם? אם זה קשר של זיונים או אם זה קשר רציני, זה כבר
לא משנה, רק אתה לבד.
כבר שנתיים שלא הייתה לי מישהי, אם זה לזיון או אם זה לקשר.
באמת שאני לא מוצא מישהי להשקיע בה  ולתת לה מעצמי. גם אם כבר
התאהבתי במישהי אז או שהיא הידידה הכי טובה שלי שבעצם דלוקה
בכלל על החבר הכי טוב שלי, או שזה האחות הקטנה (קטנה כמה שנים
מתחתיי) של מישהי אחרת שמאוד קרובה אליי.
אני שואל את עצמי מה נסגר איתי? למה אני אף פעם לא מצליח להשיג
מישהי שאני באמת רוצה?
תמיד איכשהו זה לא מסתדר בסוף. זה תמיד ככה שאו שאני עושה משהו
לא נכון או שמבחינת הילדה זה פשוט לא זה. תמיד זה ככה.
יהיו תמיד אנשים שיקראו את זה וירשמו לי בתגובות לא לדאוג
ושבסוף אני אמצא מישהי והכל יהיה בסדר. פאקן חרטה. שונא
שאומרים לי את זה וזה אף פעם לא באמת קורה, כי שאתה בא בגישה
להשקיע בחורה מסתכלת על הגוף שלך ולא על הנשמה.

פעם הייתי בחיפושים אחר המושלמת. היום זה לא ככה. אני יודע
להתפשר. למרות שאני מחפש הרכב אופי או אישיות מסויים אצל בנות,
אני תמיד אדע להסתכל רק על הטוב בבחורה שאני ארצה.

מישהו פעם שאל אותי בעבודה, בחופש הגדול: "זיינת כבר?"
אני לא אוהב ששואלים אותי את זה כי שאני אומר שלא, תמיד שואלים
אותי: "מה בן 18 (עוד מעט, אולי עד שזה יתפרסם כבר בן 18)
ועדיין לא זיינת? יאללה, למה אתה מחכה?"
לפני הכל זה מביך לענות על זה בכלל ויבינו אותי הבתולים, למה
אם לא זיינת עדיין אז אתה לא גבר, אתה לא כלי....ככה זה היום
בחבר'ה.
לאותו אדם ששאל אותי את זה בעבודה עניתי שאני רוצה שהפעם
הראשונה תהיה מאהבה, ובאמת ככה חשבתי עד לא מזמן.
היום שאני חושב על זה, זה סתם עוד תירוץ.
תמיד אחרי שאלה מסוג כזה אני שואל את עצמי: "איך זה שעדיין לא
זיינת עד עכשיו?"
יש לי כמה תשובות לשאלה הזו ואולי ככה אני בעצם מנסה לשכנע את
עצמי שלהיות בתול בן 18 זה לא כזה נורא, ובאמת אני לא
מהמתלהבים
שזיינו כבר בגיל 10 את החברה שלהם. לפחות זה מה שהם אומרים.
אז כמו שחשבתי לעצמי פעם, שאני רוצה שהפעם הראשונה תהיה מאהבה,
היום אני מנסה להימנע מהמחשבה הזו כי אני חושב על זה שאם באמת
יטש מצב טוב לזיון עם מישהי שאני נמשך אליה אז אני לא אגיד לה
לא כי אין בנינו אהבה.
מצד אחר אני חושב שזה לא הקטע לשכב כמה שיותר מוקדם כדי
להתגאות בזה, זה הקטע של הסקרנות, כי אולי הספקתי לעשות הרבה
דברים עם בנות אבל עד הסוף עדיין לא הגעתי. הסקרנות היא זו
שדוחפת אותך לשכב עם מישהי כמה שיותר מוקדם, וככה לאבד הרבה
מהאפקט של זה.
תשובה אחרת שאני נותן לעצמי, ובאמת לא מבין מה קורה לי בקטע
הזה, היא שגם שאני מחליט ללכת על מישהי ואומר לעצמי שיאללה אני
מנסה ללכת על זה, בסוף אני מחליט לרדת מכל הקטע או לדחות את זה
כל הזמן ובמקום לגשת אליה ולדבר בתכלס ולא כל הזמן מסביב בלי
להגיע למטרה העיקרית שלי. זה כאילו שאין לי כח באמת להשקיע
במשהו חדש ולעבור את כל הקטע של ההשקעה במישהי, למרות שאני
יודע בוודאות שאם הייתי משקיע קצת יותר מהבחינה הזו של להרים
טלפון, להציע לילדה לצאת ולא לדחות את כל אלה, אז הייתי יכול
לספור את הבנות ששכבתי איתן בקלות על שתי ידיים.
ואולי פשוט אני משכנע את עצמי שאין לי את הטאץ' הנכון עם בנות
ואני מעדיף שלא לגשת למישהי בבית ספרלמרות שאני כן רוצה אותה.
למה? לא יודע. זה לא שאין לי בטחון, יש לי כמה מספקת של ביטחון
אם אני באמת רוצה אבל בסוף הרגע של לבוא למישהי בבית ספר, תמיד
נדחק לפינה.
במסיבות למשל, הרבה יותר קל לי להתחיל לרקוד עם מישהי ולזרום
משם מאשר סתם לפגוש אותה ברחוב ולדבר איתה.
אז למי בעצם אני בא בטענות? לבנות? לא. לעצמי.
אז אני מאשים את עצמי ומנסה שוב מחדש אבל אז שוב הכל חוזר
חלילה בכך שאני משקיע ואז או שהיא לא בקטע ואני בעצם לא מה
שהיא מחפשת או שזה נדפק איכשהו, שלא לדבר על הקטע של ההדחקה כל
פעם מחדש כנראה נובע מהפחד להתאכזב שוב.
יש כאלה שיגידו "אל תתייאש, תמשיך לנסות" אבל די, נמאס לי כבר
לנסות. אני אומר לעצמי "על הזין שלי" זה בסוף יבוא אליי לבד,
אבל זה לא באמת ככה. זה לא סרט של שעתיים שמציג בהתחלה גיבור
בודד שלא מוצא את האחת ובסוף השעתיים עולות הכתוביות, הכל טוב
ויפה
והגיבור מצא את התאומה הנשמה שלו. חיים זה לא סרט, ומי שחי
בסרט, שלא יתן לי עצות.

הגשם שיורד עכשיו, לא מוסיף בכלל למצבי הנוכחי. לא מצליח לחשוב
על שום דבר שיצליח לשקף את ההרגשה המאוד מסויימת שאליה מתווסף
הגשם שבחוץ.

"ואז נהיה חורף, הביא לי כמה מחשבות על אהבה, על אנשים ועל
שמחה וכמה שחשוב לזכור שהימים עוברים..."
(עברי לידר,  "חורף")