המיטה שלו תמיד חרקה. לפעמים היה נדמה לי שהיא תחרוק עוד לפני
שבכלל נגענו בה. בפעם הראשונה שהגעתי אליו הייתי כל כך לחוצה,
ניסיתי להסתיר את זה עם איזה חיוך מזויף שאני נוטה לאמץ ברגעים
דומים לזה.. זה לא שלא הייתי מאושרת, באמת הייתי, אבל התרגשתי
ופחדתי גם כן. לאחר כמה דיבורים פה ושם התחלנו להתנשק. כל
הסיטואציה הזאת הייתה חדשה לי, העובדה שיש כאן בן אדם שאני
יודעת שאוהב אותי ואני אותו ואנחנו בדירה שלו ועוד בפעם
הראשונה שהתגובות של אחד עוברות אנליזה מדוקדקת אצל השני.
התיישבנו על המיטה וזאת השמיעה חריקה נוראית שגרמה לשנינו
לגחך. המשכנו להתנשק. הוא גר בדירה קטנה וחמודה בתל אביב, לא
ממוזגת פרט למאוורר קטן שניצב לצד המיטה. לאחר כמה פרצופים
וקולות הורדתי את החולצה.. משום מה למרות כל הלחץ והפחד שאחזו
בי לא נתקפתי באף התקף ביישנות ונשארתי ללא חולצה. הסדין על
המיטה שלו קצת הזכיר לי את סרטי שנות ה- 60, בשחור לבן, הוא
היה בצבע בז' דהוי והקיפול של הסדין שהיה אמור להיתפס על המיטה
ברח מהצד הימני בתחתית. תמיד חשבתי שבמצב כזה, כמו שרואים
בסרטים, ששני בני הזוג מתחילים להתנשק בלהט והתלהבות מחשבותיהם
נתונות למעשה האהבה בלבד ולא לדברים וסרטים כמו אלו שרצו לי
בראש. התחלתי לחשוב שמשהו לא בסדר בי, ולמה אני לא יכולה
להישאר לגמרי מרוכזת בסיטואציה הנוכחית.
אהבתי את המגע שלו, את הידיים שלו, איך הוא היה רגיש לכל פרט
קטן, שאל אותי כל רגע מה אני מרגישה אם נוח לי או לא. כל
השאלות התמימות והאכפתיות שהוא שאל אותי, כל ההערות המצחיקות
שלו באמצע קטע רומנטי הרגיעו אותי. ידעתי שאני יכולה לדבר
איתו, שהוא לא יתחרפן אם אני פתאום אגיד לו להפסיק. כל הדירה
הזאת שלו, נראתה לי כמו מוזיאון כשאתה עובר ליד הציוריםחפצים
העתיקים בוחן אותם אבל מרגיש שהם בוחנים אותך בחזרה. נראה לי
שזה ככה בכל דירת רווקים שכל חפץ עומד לבדו אפילו אם יש סביבו
רהיטים נוספים. אין מיזוג בין הרהיטים כמו שיש בבית של המשפחה.
ואני זרה נכנסתי לדירה הזאת והמיטה הסתכלה עליי במין מבט מיטתי
מוזר והחליטה לחרוק יותר מהרגיל.
לאחר מספר נישוקים, חיבוקים והתעלמויות חוזרות ונשנות מהערותיה
של המיטה, נשכבנו אחד ליד השניה, זה היה ה-רגע. יכולתי לשמוע
אותו נושם ומידי פעם מזיל ריר. הוא נראה כזה חמוד. רציתי כל כך
להישאר איתו שם, מחובקים, כשרגל אחת שלי מעליו והוא ישן לו, על
המיטה החורקת, המיטה של אופיר. |
