החושך שירד והירח המלא שנתן את מלוא האור באותו לילה גרמו לי
לחשוב קצת יותר. הראייה המצטמצמת מחזקת את החושים האחרים.
במיוחד החוש שעובד על יצירת מחשבות נוספות והחוש שמפעיל את
כפתור הרחמים העצמיים במוח.
את יום ההולדת התשע עשרה שלי חגגתי בש"ג של הבסיס. את יום
הולדת ה-20 שלי חגגתי בשטח. באותו הלילה היה יום ההולדת ה-21
שלי, וכמובן, חגגתי באותה המתכונת. במקום עוגת יומולדת אכלתי
הרבה חול, טעם השוקולד הוחלף בטעם זעה מלוחה שכבר למדתי להתרגל
אליו, ובמקום לכבות נרות, הייתי מעדיף לשרוף מישהו.
העפעפיים התחילו להיות כבדים, ונרדמתי רק לרגע. כשהעיניים
נפתחו יכולתי להישבע שראיתי את עצמי יושב מולי, ושטפתי את
הפנים כדי להחזיר לעצמי את תחושת השפיות.

גדי התחיל ללכת בסיבובים כדי לא להירדם,  ותוך כדי דיבר איתי
במשפטים קצרים שרק הוא מבין. "לכל אדם יש תאום אחד לפחות
בעולם", הוא טוען. אני לא בטוח אם אני מאמין בתאוריות המופרכות
של גדי, אבל בכל פעם שאני יורד בתחנה המרכזית אני מחפש את
התאום שלי. גדי אומר שהתאום שלי יכול להיות ילד ערבי מעזה, או
איזה ילד שמנת אמריקאי. הוא נראה בדיוק כמוני, ונשמע בדיוק
כמוני, ובלילה, לפני שהוא נרדם, גם הוא חושב עליי, ויודע
שאיפשהו בקצה השני של העולם אני קיים, ושלעולם לא ניפגש. הוא
אומר שהוא כל הזמן מחפש את התאום שלו, בכל חור. אפילו
בטלוויזיה, כי יכול להיות מגניב אם יש לך תאום מפורסם.
באותו הלילה מלאו לי 21, וגם לתאום שלי. בימי ההולדת האחרים
נהגתי לחשוב על החיים שלי עד לאותה הנקודה שבה ספרה אחת מתחלפת
לי בחיים. הייתי עושה חשבונות נפש, מנסה להבין איפה טעיתי ולמה
בגיל 21 אין לי מישהי שמחכה לי בבית בסופי שבוע. הייתי מדבר עם
גדי והוא היה צוחק ואומר שיביא לי סיבוב על החברה שלו.
באותו היום לא עברו בי המחשבות הרגילות, אלא חשבתי על התאום
שלי. תיארתי אותו יושב בדיוק באותה הפוזיציה שלי, מדבר עם החבר
הכי טוב שלו, שבטח הרבה יותר מוצלח מגדי. הוא לעומתי לא מחזיק
נשק, הוא התקלח היום, וגם בטח מרגיש הרבה יותר בטוח. הוא אדם
מאושר, ומצליח, ובזמן שלי מזיינים את הצ'ורה, הוא מזיין את
החברה שלו.

בצהרי יום ההולדת ה-21 שלי רצתי המון. החום הדרומי העיק, החול
היה נראה כמו נצח, והתפללתי באותו הרגע להיות בחרמון. כשנשימה
נעתקת, והשרירים מתחממים כמו מתכת לוהטת, אתה מתחיל לאבד את
ההיגיון. אתה חושב על אמא שלך, על הבחורה האחרונה שהיית איתה,
משחזר רגעים ומקומות שהיית מעדיף להיות בהם, ולפעמים מדבר עם
אלוהים. ברגע שהדופק חוזר לעצמו, אתה שוכח את אמא, ואלוהים זו
כבר לא פונקציה. גדי מעביר לי מימייה, אני שותה עד שכבר אי
אפשר, ואנחנו יושבים על סיגריה. גדי מספר לי על הטיול שלו לפני
הצבא, ונראה לי שבכלל הוא ממציא את כל הסיפורים שלו. גדי היה
חבר שלי בעל כורחי, אני בטוח שלעולם לא היינו מתחברים אם לא
היינו צריכים לשנוא את אותו המפקד, לחלום על אותו תאריך שחרור
ולחגוג ימי הולדת בדיבורים. גדי מספר על הבנג'י, ועל הגרמניות
שהוא פגש על החוף. הוא מספר, אני לא מאמין, ורק מהנהן בראש
ומחייך.
הוא היה חתיכת שקרן פתולוגי.
מייד אחרי שהוא מסיים לספר את הסיפורים המזויפים שלו, אנחנו
מתחילים להתנצח בקביעות על מי ישתחרר קודם. הוא אומר שאני
מהסוג שאפשר לשכנע אותו לחתום, ואני מכחיש בתוקף.


גדי התחיל לפהק, והדביק אותי בפיהוקים שלו. השמים התחילו לקבל
צבע בהיר, והבנתי שאני בן 21 ויום. נשבעתי שאת יום הולדת 22
שלי אחגוג בכפר נידח בהודו, או שלפחות אמצא את התאום האבוד שלי
ואחגוג יחד איתו. גדי צחק עלי, "דיבורים כמו חול, ואין מה
לאכול". הוא השתדל להרוס לי את השמחה. היו רגעים שממש יכולתי
לשנוא אותו כל כך , עד כדי שאם הוא לא היה צריך להשאיר אותי
ער, הייתי יורה לו כדור בין הגבות.

כשהייתי בן 21 ויומיים גדי נפצע ונשלח מהיחידה.
הוא איבד יד ולא הסכים לדבר עם אף אחד מאיתנו, וגם לא צחק
כשאמרתי לו שבטח התאום שלו גם שוכב עכשיו בבית חולים בקצה
העולם בלי יד. כשביקרתי אותו בבית חולים מצאתי אותו מסתכל
באלבומים עם תמונות מהטיול שלפני הצבא. היו לו כמה תמונות עם
הגרמניות שהוא סיפר עליהן, אבל הוא לא הסכים להחליף איתנו
מילה. רק בהה בתמונות ובגרמניות, ושתק.
בגיל 21 ושלושה ימים הבנתי דבר אחד - גדי איבד יד, ואני איבדתי
חבר. גדי ניצח בהתנצחות שלנו והשתחרר לפניי, אבל הוא טעה, ואני
לא חתמתי על כלום. הדבר היחיד שנשאר לי ממנו הוא הזיכרונות על
השיחות הליליות המטופשות שלנו, על התאוריות הטיפשיות שהוא היה
ממציא, ועל החברה שלו שהוא הבטיח לתת לי עליה סיבוב.

מאז כבר הספקתי להשתחרר, היום יום ההולדת ה-22 שלי. עוד לא
הספקתי לטוס להודו, וכנראה שלעולם גם לא אטוס. התחלתי לדבר עם
אלוהים לעתים קרובות, גם מבלי שהנשימה מתקצרת. לפעמים אני נזכר
בשיחות עם גדי, ולפעמים תוהה מה עלה בגורלו. ברחובות אני עדיין
מחפש את התאום האבוד שלי, ולפעמים גם מסתכל טוב טוב, בשביל
גדי, לראות אם יש איזה בחור בלי יד, כי אני בטוח שגדי כבר לא
מחפש.