איזה גוף מסתמן לי בחשכה
זאת אולי אני- נטולת גפיים
מנסה ללכת ולעמוד בעת ובעונה אחת
ואת באה להושיט יד
כמחווה ידידותית חסרת פניות
למשוך אותי מסף התהום
אל צלה של השמש השחורה
היא לא עושה עמי חסד את אמרת
אין לי בלעדיות על הבדידות
אני לא המצאתי את הכאב הזה
זהו עצב משומש
ללא הגיון פנימי
טירוף חסר אונים שאין לו כיוון
אין לו מטרה ולא סוף
כמו מים בביוב
או במזרקה ישנה
טפטוף לתוך עירוי המחובר למת
את אומרת
שזה מין מטה דיכאון
וחוסר צדק שנלקח כמו מתוך ספר קפקאי מצהיב
ומישהו שם
בסמטה בתל אביב
מזריק איזה אושר מלאכותי לוריד
לפחות את אמיתית
בעולם הזה
אולי עכשיו
תנסי
להיות מציאותית....