רוצה קיצורי דרך.
שזה יהיה פה ועכשיו.
אין סבלנות.
כ"כ רגילה וכאילו שלא יכולה-
בלעדיו.
באוויר-
חלקיקים וריחות-
ובלי-
נראה שאשתגע.
בלי לשאוף אותו לקרבי.
האוויר שלו התחלף באוויר הרגיל
והאוויר הרגיל- ריק.

קצת מרחק, לא יזיק.
ירחיק את הבלבול.
יגרום לו
להפוך לגוף-
רחוק ומלאכי,
שמיימי וכמה.
לצורה כואבת מרחק.

טוב
להיות
לשקוע בעצמי
בלבד,
בשונה,
בשקט,
בזמן-
שלי.

להיזכר-
רצון.
לאן?
פחד,
הדחקה,
הכחשה.

ומה אח"כ?

רגע- שאין ממנו יציאה.
רגע- שאינו מתמשך.
מה עכשיו? מה עכשיו.

נראה ששוב מיציתי
את הקסם
נראה ששוב,
גבר עלי השעמום
הרצון לריצוד
הרצון לקיצורי דרך
העצלנות הבלתי נדלית שלי
(ידיעה שאין טעם,וחוסר עניין)

אני יכולה להזיז את החיים שלי
מהמקום בו הם נמצאים
למקום הרצוי
אך התרגלתי לחיים שהם לא אני
(כמו חיים על אורז בלבד)
עולם לא שלי
מלא תכנים ריקים

למראית עין, אך אין פה דבר.