גם אני הייתי ככה פעם - משקיעה, מפלרטטת, שמה לק אדום מבריק.
וזה היה בסדר אז. נהניתי, וככל שנהניתי יותר התקצנתי יותר.
ולמדתי לשים פס על העיניים, ולעבות אותו קצת, וגם לשים פס על
דיעות של אחרים, ולעבות אותו הרבה.
ולאט לאט זה התנפח, עד שיום אחד זה התפוצץ לי בפרצוץ. מהרגע
שראיתי אותן ידעתי שאני חייבת להיות ככה - ללבוש את המגפיים
ההן. עור שחור, עקב גבוה ומראה סקסי - בדיוק כל מה שרציתי
להיות. ידעתי שאני חייבת ללבוש אותן, עם חצאית קצרצרה ושכולם
יתפוצצו. כמובן שגם השגתי - יום אחרי זה העיניים יצאו לכל בן
בבית הספר. לא היה אחד שלא סובב ראשו בעברי לידו. והחברות לא
פירגנו יותר מדי. הן התפוצצו מקנאה, זה מה שחשבתי.
יום אחרי היא אמרה שיובל היה בבית הספר באותו יום. יובל? מה
הוא עשה אצלנו? לא יודעת, אבל הוא אמר שנראית זולה.
זולה? פתאום זה פגע בי. פתאום זה היה כל כך גדול, שאפילו הפס
לא יכל להסתיר את זה. שום דבר לא יכל להסתיר את זה. החצאית
הקצרצרה, המחשוף, הרגליים עטויות העור השחור - באמת הרגשתי
זולה פתאום. ולמרות שבאותו הרגע הייתי לבושה צנוע, התחלתי
להתכווץ. רצתי לשירותים ושטפתי את הפנים. שפשפתי אותו טוב, את
הפס השחור בעיניים, הוא נמרח ונזל וטיפטף על הכיור ועל הרצפה
של השירותים. רצתי משם מהר.
חשבתי על כל הפעמים האלה שהרגשתי טוב מתשומת הלב שלהם, מהצורה
שהם קראו לי מותק ורצו לנשק ולחבק אותי. כל הפעמים שהייתי מונה
בלב את רשימת ההתנסויות שלי, ושמחה לגלות כמה שהיא גדולה. כל
הפעמים שהייתי תוקעת ממחטות לתוך חזיות פוש-אפ רק כדי להבליט
עוד קצת את החזה, להיראות עוד קצת סקסית. כל הפעמים שמרחתי פס
עבה על העיניים, על העולם.
אני מגעילה!
הלכתי למחלקת האבידות של בית ספר, וחיפשתי את הסווטשירט הכי
גדול שהיה שם. מסתבר שאנשים שמנים מפוזרים כי רוב הסווטשירטים
היו אקסטרה-לארג'. לקחתי אחד וכיסיתי את עצמי. פתאום הרגשתי
טוב. הרגשתי בטוחה.
חשבתי על כולם, על כל הבנים.... ככל שהתווספו השמות זה הגעיל
אותי יותר. הקו היטשטש לחלוטין, פחדתי מה אנשים יגידו עלי.
פתאום השיער הפזור נראה לי פרובוקטיבי מדי. אספתי אותו, וגם את
ההליכה השפפתי כדי לא להבליט את החזה.
מאז אני לא חושבת על בנים, לא נוגעת בעצמי, לא מתאפרת ולא
כלום. כבר לא אכפת לי שאני זרוקה ומגעילה, העיקר שלא יתקרבו
אלי. שלא יגעו בי, ויחבקו אותי, ויקראו לי מותק. העיקר שלא
יקנו לי מתנות ויקחו אותי לחדרים. העיקר שלא יהיו בי, שיצאו
כבר, שיצאו!
למה אני מספרת לכם את כל זה? כדי שתדעו, בנות, שזה יכול לקרות
גם לכן. שיום אחד תחשבו שזה יותר מדי ותלכו לקיצוניות השניה.
שיום אחד אהבת חייכם תגיע ואתם תפחדו שהיא רוצה לנצל, לחדור
ולקרוע אתכם מבפנים. וגם אתם כמוני, תפספסו. תלמדו לשים פס
בנות, ותלמדו לעבות אותו. פס בעיניים, זתומרת.