ניסיתי לראות את זה מנקודת המבט שלך.
לא הצלחתי להבין למה אחרי שאמרת לי שאתה מאוהב בי, עזבת אותי.
היה לנו טוב ביחד. גם מנקודת המבט שלך זה נראה ככה. לא יכולתי
לחשוב אחרת.
אני זוכרת שצחקת עליי שאני בוכה כל פעם מחדש באמריקה X. ישבנו
בדירה שלך ובכיתי אחרי שראינו את הסרט הזה עוד פעם. ניסית לחבק
אותי, אבל לא נתתי לך. ואז התחיל לרדת גשם. הסתכלת עליי,
התלבשנו ויצאנו החוצה. מטיילים בגשם. הגענו עד לים, ישבנו
בטיילת. על האבנים, כי החול היה רטוב. אני הורדתי את הנעליים
והתחלתי לרקוד על החול הרטוב, ובהיתי בים, שהיה סוער מהרגיל,
עם המון ברקים וגלים מטורפים. צילמת אותי.
אתה לא היית מאושר כמוני? אני חשבתי שהיינו מאושרים. אני חשבת
שאתה היית מאושר.

אתה אמרת לי שאתה אוהב כל יום בבוקר. ובאותו היום, כשירד גשם,
אתה קראת לי מהאבנים בטיילת, כי החול היה רטוב. וכשבאתי, ספוגת
מים, רגליים בוציות, אמרת לי שאתה מאוהב בי. העיניים שלי היו
עדיין אדומות מהסרט שראינו קודם... והדמעות לא עזרו לי להתייבש
מהגשם.

ידעתי שכשתגיד לי את זה אתה תעזוב אותי.

היה שקט מפחיד, הסתכלתי לך בעיניים. ובאותו הרגע קמת והלכת בלי
להביט אחורה...

כמה ימים אחרי קיבלתי הביתה מכתב בדואר, סדרת תמונות שלי
שצילמת בים, כשירד גשם.

נדמה לי שהייתי מאושרת. כנראה שאתה לא היית מאושר כמוני...