הוא רצה, הוא ניסה, התקרב, אבל לא הלך לו. הוא פשוט לא יכל
לעשות זאת, הוא לא ראה את עצמו במצב הזה. תמיד חושבים שמתישהו
זה יגיע, ושאז זה ילך חלק, ילך בקלות, בלי בעיות ובלי דברים
שמעכבים, אבל זה לא ככה, זה לא מגיע בקלות, ושום דבר אבל שום
דבר לא הולך חלק. הוא ידע זאת, וראה שזה מתקרב ולא ידע מה
לעשות. הוא רצה לנסות, אך לשווא. הוא הלך לכיוון הים, אך הרוח
חזקה מידי והעיפה אותו בכיוון ההפוך. בקיצור, הוא הלך נגד הזרם
אך נסחף כמו עלה. לא עברו ימים שהוא לא חשב על זה, לא עברו
לילות שהוא לא חלם על זה ולא עברה שעה שזה לא קפץ לו לראש,
חלחל לתודעה שלו, שהזמן הזה עוד יגיע, אך מה הוא יעשה אז ?

"כולם עושים את זה" אמר לעצמו בלב, וכולם עשו את זה בפעם
הראשונה. אבל איך אפשר לדעת מתי עושים את זה כמו שצריך או מתי
לעשות את זה בכלל. שאלות, מחשבות, הרהורים, דאגות, משאלות
ואפילו רצונות, כל אלו עברו בראשו כל הזמן ובאותו הזמן. וכך
בערב חשוב זה, התקרב לו הנער וניסה, אך לשווא, לנשקה. את אותה
הנערה ששכבה עם ראשה עליו, כאשר שניהם מעבירים עוד לילה שקט
מול שמיים עמוקים בצבעי החושך. מה לעשות.... כנראה שאצלו זה לא
ילך כמו כולם, אצלו הזרם יזרום חזק יותר, אולי אפילו יזרום קצת
לצדדים, המים יאבדו בדרך ויהיו פחות מים לשתות, כי הוא לא אחד
יזמן, קשה לו. הוא חושב על זה יום ולילה אך הוא לא מצליח. הוא
רצה, הוא ניסה, התקרב, אבל לא הלך לו.