השתקפות צלמי נעה על פני נופים משתנים.
כמו סרט ישן עם תקציב קטן.
במשך שעה הספקתי לסקור נופים של פוריות,קסם והזנחה.
אופי מדינתי נח מולי במשך זמן כה קצר,
וכל שעלי לעשות הוא לשבת לצלילי המוסיקה ולהביט.
רק לצלם במחשבתי את שעיניי רואות.

השמש משחקת איתי משחקי ילדות.
מתחבאת ונגלית אלי בחן אפרורי ותכול.
ואינני יכולה לקבל מאיתה אנרגיות כי אני מוגנת בתוך קופסא
מוארכת הממשיכה לדהור.

מחלוני משתקפים פסלים לבנים.
כדורי צמר מעוצבים ברכות וחן,
כאשר עוטף אותם פס עדין של גוונים זוהרים.
צבעי אש מגיעים אל עיני,
כשהאדום נוגע בוורוד ונשלט ע"י צהוב מלכותי.
ארגמן וסגול רוקדים את ריקוד הבדידות ודוחקים את החיים התכולים
לפינות העולם.

נסיעה מהירה, במקצת הזויה ורעיונות ומחשבות מצטיירים להם על
הדף.
אני חלקיק אבק ביקום ההולך ונעלם לאבדון.
אך מילותי הן שיחשבו.