[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יושב על עדן החלון מעשן סיגריה
מרחוק הים מרעיש בשמחתו על החורף שהגיע באיחור שכזה,
אישה בשמלה קצרה אוספת צדפים על החוף, הכלב שלה רודף אחריי
שחפים,
אני יושב רחוק ממנה , היא מבחינה בי ומתקרבת אליי
שואלת אותי "אולי אוכל לעזור לך בחור חמוד?" , אני מהרהר לרגע
ואומר
"את יכולה לפתוח את ליבי ושיחדור אליו קצת אור מכל הערפל הזה
שיש בתקופה האחרונה?" האישה מחייכת אליי ועיניה קורנות מאושר
כאילו חיכתה לרגע הזה כל חייה , "למה אתה צריך אותי בשביל זה,
כל מה שאתה צריך נמצא בתוכך מבעבע להתפרץ החוצה".
נאנחתי לרגע "אני יודע את זה" אמרתי ביאוש קל שכזה , "אבל אני
לא מצליח לחשוב על דרכים לבטא את זה , אני תקוע באיזהשהוא אי
בודד וסגור , ורק לעיתים מצליחות קרני שמש לפלח את העננים
בצורה של הברקות מזדמנות כאלה שעוזרות מידיי פעם , אני רוצה
לחיות את ההברקות האלה"
התיישבה לידי האישה שעתה נראת לי מאוד יפה שמקודם השמש סנוורה
אותי
הושיטה לי צדף אחד שאספה מקודם ואמרה לי לבחון אותו , "מה אתה
רואה בצדף הזה?" שאלה בחמימות, "אתה יכול לראות את עצמך בו?"
אני בוחן את הצדף מצדדיו מוריד ממנו קצת חול ומייבש אותו
בחולצתי
"אני רואה צדף רגיל שמשית מהחוף , אולי הייתה בו חיה ואולי הוא
סתם התפרק מאיזה סלע או משהו".. ניסיתי להכנס לשאלה שאלה יותר
לעומק ולהסתכל עליי איכשהוא , פתאום ראיתי שהוא יפה איכשהוא ,
לא משנה אם הייתה בו חיה והוא היה זז פעם , ראיתי שהוא פשוט
אמיתי , נכון הוא לא מדבר ולא יכול להיות צבוע ורע, אבל הוא
פשוט קיים וזה הספיק לי לאותו רגע.

בינתיים הכלב שלה הצטרף אלינו , התקרב אליי כאילו חש שליבי
טהור ולא אפגע בו לרעה , ועיניו חייכו אליי במבט כזה שובבי ,
"בוא תשחק איתי" הוא רמז לי "תראה כמה יופי יש בעולם וכל זה
ועוד נמצא בתוכך , רק תושיט יד ותיקח חופן של אושר ויופי
ויצירתיות"
בעודי חולם בהקיץ על הכלב האישה אומרת לי " עכשיו אתה בטח חושב
נכון זה קל להגיד את הדברים האלה אבל איך מיישמים אותם?"
הרמתי גבה אחת ולא היה לי מושג מה היא קלטה ממני ומהכלב או שזה
רק ממני או רק ממנו , "תשאף לירח מקסימום תיפול בין כוכבים"
היא ציטטה לי משהו של ז'אן פול סארטר או משהו כזה...
"מצד אחד אני פלספן מטורף , מצד שני אני שונא דיבורים כאלה
גבוהים כי קשה לי להוריד אותם למציאות הזאת , להפוך אותם
למעשים" אני אומר לה בנימה מדופרסת משהו , "כל מהפכה גדולה
מתחילה במחשבה שאחריה באים צעדים קטנים, קצת נופלים ומועדים
אבל לאט לאט מתחיל להבין את המהות של העניין ואתה מתחיל להבין
יותר ולקבל צורה יותר ריאליסטית של מה אתה רוצה ואיך לבטא אותה
רק תתחיל בצעד הזה, תשאף לכיוון הרצוי היקום יבוא לקראתך"

אני מסתובב לקחת מהתיק סיגריה , פתאום אני רואה את האישה והכלב
רחוקים כאילו באופק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המות בטוח,
החיים לא...


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/2/03 10:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עופר סטריינג' דייז

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה