מחוגי השעון רוקדים את ריקודם המושחת,
רודפים זה אחרי זה עד שלפתע עוצרים.
הדממה משתלטת והשקט מוחלט,
גורר את הכל לעולם של מתים.
גופי השביר שכמעט התפורר לו,
מילותיו האחרונות יהיו "לא נורא".
ואני מלמעלה מביטה במתרחש פה,
ומבינה שאני לא נהיית יותר צעירה.
אז מה אם ילדות לא מזמן רק חלפה לי,
וגילי לא עובר את גבול ה-20?
הלחץ בליבי הוא פשוט לא נורמלי
והפצע העמוק בתוכו לא מחלים.
רוצה פרח שחור שאקח אל האופק,
וכשאגיע לשם אשתולו האדמה.
ולאחר שאשתול, אנתק את הדופק
וסוף סוף בחיי אמצא את השלווה.