תעלי למטוס, יש לך הכל, קנית כבר כרטיס טיסה
יש לך פספורט וכיוון, גם ביקשת מקום ליד חלון.
תחלמי איך כולם עוברים מתחתיך, את יותר מידי טובה
אז תיסעי, תיסעי עוד היום.

את באוטובוס הקטן שמביא למדרגות,
רואה מישהו מפורסם ומחייכת,
עולה מדרגה אחת, התבלבלת במחלקות,
את לא מחלקה ראשונה, לאן את הולכת?

הדיילת מחליפה את הכרטיס שלך, עכשיו את מחלקה ראשונה,
והאיש שישב במקום שלך מסתכל בך כל כך בקנאה.
שבי כבר ליד החלון, ליד האיש המפורסם,
נדמה לך שהוא היה בעיתון, אבל הוא נראה לך כל כך מטומטם

הטייס מתניע, את לועסת חזק,
הוא עולה אט למעלה, מעיפה עוד מבט
וזהו, את באויר, את לא יכולה לחזור,
גם לא תוכלי להתקשר, את בטיסה שממנה אף אחד לא חוזר.

לא השארת אפילו מכתב להורים,
לא הבטחת להביא מתנות,
רק את והאקדח יודעים
שלאן שהלכת כבר אין חרטות,
את יותר מידי טובה בשביל לנחות,
כי את באויר והכל יחסי בחיים.