אני כמו זחל שנקלע אל תוך קורי העכביש,
שרק טעות אחת קטנה היא שעלתה לו בחייו.
לא מנסה להתאבד אבל נשכבת על הכביש,
כמו תינוק שאביו אינו אסף בזרועותיו.
הראש כואב, הגוף דואך והשכל מתפקע.
הכל שחור מול העיניים ובראש יש רק גראס.
ואם מכרתי את נפשי, אז למה לא להתפרע?
ולמה לא ללמוד לעוף אם על כולם כבר שמתי פס?

לכודה ואבודה בין הכאב לבין הפחד,
אין אלוהים, אין אמונה וכבר אפילו אין תקוות.
ואם אבדה לי הילדות, ורגש של להיות ביחד
אז כבר הפכתי לשטן שרק מפריח חלומות.

אני שומרת בתוכי אהבה כל כך בוערת
שרק גדלה והתפתחה ואז הרסה לי ת'חיים.
מחביאה בתוך תוכי ילדה קטנה ומפוחדת,
שמאמינה בסוף הטוב שקיים רק בספרים.

אני כמו זחל שנקלע בתוך קורי העכביש,
ורק טעות אחת קטנה היא שעלתה לי בחיי.
בניסיון להתאבד אני נשכבת על הכביש,
כמו חצי זומבי שחושבת רק טיפה יותר מידי.