פנים שוצפים
כה הורו נגידי דעת, הם למדונו.
שמענו בלא אוזניים ראינו באין עיניים,
בצמא שתינו, להוטים תת ליחה לשפה חרובה.
והאשד נחבא-רק כשתכלה רגל מן החוץ,
ישבר בקולו, אטום אל אבניים...
כה הורו נגידי הדעת, הם למדונו.
שמענו אשר שמענו, גם ראינו את אשר ראינו.
והרי רחש בוקע-אנוכי יודע!
לידע להאזין היטב היטב את הליל-
קרוא שחיקה באבנים.
משבי קדם
עץ עבוי, נטוע שורשים לעומק-
באדמה שמשקיפה אף היא,
מנותקה, שמיים מתחלפים.
איתן, מעומד חרוץ למול ההלך,
ובשרו-הכל זיכרון חד...
ושכחה רבה...
וסילפת העין...
העץ עבוי-כאן האמת ברורה כליל,
מזרחת בנשפי הדר-
פירורים מצוררים בריק.
זיכרון הכל-
אירע אם לא אירע
ימים בם רמס מצח רוח,
נופו שלשתיל הרך.
והא מלא לב...
והוא ענן...
הוא נטוע שורשים לעומק.
אני בוהה, קיים,
זקוף, לא כורע.
הם מתחלפים! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.