הקופסה סגורה ואין בה אויר,
הקופסה אטומה ואני בה לבד,
אין בה אויר, קולות, רק קירות ארוכים
שנדמה לי שאין להם סוף.

אני דופקת על הצדדים, אולי משהו ישמע
ונדמה לי שהקופסה זזה, אבל אני לא בטוחה.
והקופסה עשויה מברזל ומאבן,
ממים, מאויר, מהכל.
ואין בה אוכל וריח וכלום, רק ריק אחד גדול.

ואין לי כבר כוח, אז הפסקתי לדפוק,
ועכשיו אני כאן ישובה.
אולי מישהו ברחוב יראה ויחשוב, מוזר שיש
פה פתאום קופסה.

אולי זה יהיה איש עם כלב ופתאום הכלב ינבח
אולי הוא יקרא לעזרה ופתאום הקופסה תיפתח
אבל יש שקט, אני אפילו לא שומעת צעדים
וקר לי וחם לי ואני משתגעת מלהיות פה בפנים,

ואני לא זוכרת ששמעתי על בן אדם שמקופסה ניצל,
האמת היא שאני לא זוכרת שום סיפור על איש וקופסה בכלל.
אבל אם אתם האיש, הכלב או אולי אפילו אישה,
ואתם הולכים ברחוב ופתאום נתקלים בקופסה
אז תפתחו אותה או תציצו לבפנים,
כי אין פה כלום, אפילו אין אלוהים.