נשימות קטועות. אנחות של גוף ועץ
בתבנית נסתרת (אל תביט.
אמץ עיניך, תור אחר צללית
צלילך הבא).

החשיכה כופה עליך פשטותה (אל תחדל.
אל תרפה כף-רגלך מן הפדל,
גם אם) היא נחה. העץ רך אליה,
בהתנשמותה אפשר לשמוע
מלמולי-זיעה.

קרובים יותר כעת. צמודים. מגע (אל תיבהל)
שפתיה בעורך.
יצריה מתמזגים בעל-כורחה
ביצירה (התר לה זאת. הנח לה
לחולל, מוכת טירוף ועיוורון:
אמנות שנשכחה).

תנועה רודפת הד-תנועה: מאומה
לא נשאר.
העץ אינו זוכר את שנוצר.
(בעוד שנים, כשתבדה הכול
מזיכרונך,
נסה שלא לנצור דבר.)