סקס מזדמן זה כמו סוליטייר, פריסל זו מערכת יחסים.

כי סוליטייר זה כשאין לך כוח לחשוב, כשלא בא לך להתאמץ. אתה
מריץ את העכבר שלך על המסך, זורק אותו על התחל, מקליק על
תוכניות, מתלבט קצת ולבסוף עולה למעלה למעלה לעזרים, תוכניות
ואז זה שם - "הסוליטייר" קליל ונוח, לפעמים צריך יותר מזל
משכל. אבל מה? בחרת קלף אחד לא נכון והלך המשחק, גם אם עשית
אנדו, ירדו לך נקודות, אתה משחק על זמן, אתה משחק על ניקוד
ואתה יכול ליפול כל כך מהר לפני שתספיק להגיד "אוי אלוהים,
תודה לך שבראת סקס מזדמן".
בסוליטייר למשל, אתה לא יכול לבחור לך איזה משחק שאתה רוצה,
אתה מקבל מה שיש, טייק איט אור ליב איט, זה לא שאם תפסיד במשחק
הזה זה ישנה לך הרבה, כי זה לא ואתה יודע למה? כי הסוליטייר
הוא שחקן יחיד, אתה לא צריך לחשוב, רק לפעול ובתכל'ס, לפעמים
זה מתאים לך, לפעמים אתה רק רוצה לזרום, לא בא לך להתחייב
למשחק אחד, אתה רוצה קצת מהסוליטייר, כמה לבבות, לפעמים אתה
אפילו הולך על שולה המוקשים למרות שאתה בכלל לא מבין מה
הפואנטה שלו. אבל אתה רק בנאדם, ומה לעשות גם לך יש צרכים, זו
עובדה, אילנה דיין כבר בדרך אליך, הולכים לעשות עליך תוכנית,
אתה סלבריטי, אתה מפורסם, אתה גדול, לא, אתה ענק! וכמו לכל
הסלבריטאים, גם לך, כן כן, גם לך יש בעיה, אתה מכור. כי
סוליטייר זה ממכר, התרגלת לחיים הטובים הא? ככה זה, אתה אומר
לעצמך "משחק אחד וזהו" וכבר שמעת על אנשים שזה קרה להם, שמרוב
סוליטייר, מחוסר מחשבה והשקעה הם התנוונו, הם כבר לא זוכרים מה
זה פריסל, הם לא יכולים לשחק בפריסל. ואתה אומר לעצמך, לי זה
לא יקרה. ובכל זאת, אתה מוצא את עצמך מקליק על העכבר בשתיים
בלילה, ממלמל ספק לעצמך ספק לאנוכך שאתה חייב לסיים רק את
המשחק הזה ודי, תסתכל בשעון, תגיד לי אם אני טועה.
לפעמים קשה לך לבחור, לפעמים אתה רוצה גם וגם. אבל אין גם וגם,
ואתה יכול להווכח בכך בעצמך, תגיד לי, שבוע שעבר נתנו לך להכנס
לרשת לבבות? לא, אז מה עשית, ישבת בבית מבואס תחת ואיך לא -
לקחת לגימה ארוכה מהפטל שלך וישבת לשחק סוליטייר עד ארבע לפנות
בוקר. אתה נופל, בנאדם, איך שאתה נופל. אתה נופל כל כך מהר
שאתה בקושי מספיק להנות מהנוף, הנה, עוד שניה אתה מתרסק על
רצפת הפרקט החדשה שלך ומלכלך פה הכל בדם.

חצי שניה לפני שאתה הופך למטאטא אנושי תסתכל שניה הצידה, תראה
מה מחכה לך ממש מתחת לסוליטייר. אתה תמיד ידעת שהוא שם, אולי
אפילו ניסית לשחק בו מדי פעם, אבל בפריסל, ידידי, אי אפשר לשחק
מתי שבא לך, הפריסל הוא משחק יוקרתי ושווה, פריסל זה משחק
מחשבה, אתה צריך להשקיע בו, לחשב מהלכים לפני שאתה פועל ומה
שטוב בו הוא שיש לו פתרון בטוח, אתה רק צריך למצוא את הדרך
הנכונה ללכת בה ואתה גם מקבל את הפריווילגיה של להתחיל מחדש אם
עשית טעות גורלית.
כשאתה בפריסל אתה לא יכול לעשות מה שבא לך בלי לחשוב על
התוצאות, פריסל זו לא עוד התאהבות של גיל 16, פריסל זה כבר עסק
רציני, לפני שאתה שם את המלכה על המלך אתה צריך לחשוב טוב טוב,
אם זה מה שאתה רוצה, כי הופ, בלי להתכוון יצא לך נסיך...
אז יאללה, הגיע הזמן שתתאפס על עצמך, תציל את מה שנשאר מכבודך
העצמי לפני שידרכו עליך כמו על פילטר של סיגריה, סיפקת את
הצרכים שלהם, עכשיו הם לא צריכים אותך. הגיע הזמן להתמסד,
לחשוב קצת קדימה, על העתיד, פריסל זה העתיד שלך, תקשיב לי, אני
יודעת על מה אני מדברת. הרי כולנו היינו שם, סוליטייר זה לא
הדבר האמיתי, תכניס לך את זה טוב טוב לראש.

מה, למה אתה מסתכל עליי ככה?
אני? אה, אני בכלל אוהבת סגירת שטחים.