בהמולת הרגע חוויה חומקת,
פצצת זמן בראש יושבת,
עד מגיע יום ונצרה משחררת,
לכל עבר מתפרצת.
נשורת מחשבות,
מציפות מחברות,
וביד לא מיומנת,
קושרת זכרונות,
קצוות פורמת.
בדף זהוב של מבוא,
מחשבה מתבוננת,
מתנצלת.
ואחר כך מתפשט,
מתוודא,
מכונס בפינה מוארת...
------------------------------------
נכתב על נתן זך, בכתבו על מות אימו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.