כותב מהלב, חופר בו עמוק, למה בעצם אני עושה את זאת?
אתם זאת קוראים, בדרככם ממשיכים, מה זה עוזר לי בחיים?
שואל שאלות, מעלה תהיות, משום מה בדר"כ אין פה תשובות
סתם ממשיך לזיין את השכל, בלי מטרה, זה עוזר? לא, לא יותר
קצת משחרר את מה שאגור, תשובות לא מביא, סוף הסיפור
אולי לפחות אנשים נהנים, לקרוא את כל הזיונים
ממשיך לכתוב בלי שום סיבה מובנת, כבר לא שואל למה בעצם
אם אתם מזה משתעממים, באמת שאני מתנצל אנשים
אתם לא חייבים את השטויות פה לקרוא, תעברו, תמשיכו
תמצאו אחרות, כאלה שלעיניכם יותר מתאימות
איזה ארס-פואטי אני, כותב לעצמי, ועל כלום
מה הטעם בכל השורות האלה? אני בטוח שאצל מישהו
עוד התבזבז דיו על כל זה, מסכן, מתנצל, לא התכוונתי
וגם אל תכרתו עצים בשביל החרא הזה, הוא ממש ממש לא שווה את זה
הוא יסתדר גם בלי שתכרתו בשבילו, ירגיש יותר טוב, ידע שלא
בגללו
העולם נהרס, חתיכה חתיכה, ואנחנו כמו שמוקים ממשיכים במלאכה
משמידים כל פיסה של אדמה טובה, טהורה, שלא נגעו בה
והנה תראו עברתי נושא, אוי איזה שיר, איום שכזה
אז אני פה אפסיק, בטרם אפגע, בעצמי, בעולם, בכל בנאדם
פשוט אשב בשקט, אסתכל לשמיים, שם רואים פחות את ההרס
כה כחולים וזכים, בהם לא נוגעים, עדיין, קצת משליכים לשם
רעלים
אבל הם על שלהם עומדים, שומרים על הטוהר, על התמימות
לא נפגעים, לא רוצים למות, בהצלחה לכם שמיים שלי
שתמשיכו ככה, שלפחות אתכם יהיה לי, פה בעולם
אתם הדבר היחיד שנשאר פה מושלם