הוא ישב בצד, מסתכל עליה מזוית העין... היא כל כך יפה, השיער
שלה, הדרך שבה היא מדברת, איך שהאור העדין של הירח משתקף על
פניה לפעמים.
היא הרגישה את המבט שלו, הסתובבה מחייכת עליו בחיוך מתרפק,
וחזרה לעיסוקה.
הוא לא יכל להאמין שהיא שלו, שהיא האלילה הקטנה הזאת, הסכימה
להיות איתו, בחור פשוט שכזה.
לפעמים כל מה שרצה היה לשבת ולהסתכל עליה, ימים ולילות בלי
הפסקה, אך היה בטוח שהיא לא חשה כך.
היא מצידה הייתה רגילה כלפיו, היא אהבה והייתה אכפתית, אבל עם
החברות שלה דיברה עליו ללא הפסקה.
כל מה שהיה צריך זה להביט בברק שלהם בעיניים בשביל לראות כמה
הם אוהבים אחד את השנייה.
בפשטות.

המים זרמו על גופה בחמימות, היא הביטה במראה מתמלאת אדים,
ונאנחה.
עוד פגישה מצפה לה היום, זה לא שהיא יוצאת כל כך הרבה, אבל שוב
פעם לעבור את הגיהנום המפרך של להכיר מישהו שהיא לא באמת רוצה
ולנסות להסביר לו את זה בעדינות, היא עייפה.
אומנם מודה לאלוהים או לשאר כוחות הטבע הפועלים, שאנשים בכלל
מתעניינים בה... רק חבל שהיא כבר התייאשה.
היא לא מחפשת, אבל תמיד מוצאים אותה, במין מסע מעייף.
היא מתרצת שחייה מסובכים עכשיו, זו האמת... אבל מתי הם לא
מסובכים?
רק רצתה להעניק את כל כולה לאדם שישיב זאת, והיא תוכל לטבוע בו
ובעצמה בלי רגשות אשמה.
המים החלו להתקרר, היא סגרה אותם, ויצאה.

צילצול.
הפסקה עכשיו, הוא יצא מהכיתה בשמחה.
עדר נערים ונערות זרם במהירות במסדרונות, משאיר אותו מבולבל
וכמה מכות.
יום שיגרתי לחלוטין, חברו קורא לו מהכיתה הסמוכה והוא ממהר
להצטרף אליו, בברכת שלום קלה.
לפתע נכנסה רוח חמה לבניין, הוא נראה אחרת, והיא שקועה בעולם
שלה עברה לידו.
הוא חיכה לרגע הזה כל היום, הגוף שלו הצטמרר.
היא מושלמת, רק חבל שהיא לא יודעת וכנראה מעולם לא תדע כמה הוא
רוצה וכמה יכול להעניק לה, חשב.
היא מצידה כבר שמה לב, היא שמעה שהוא אומר שהוא אוהב אותה, אבל
לדעתה הוא לא מכיר אותה, הם לא החליפו בינהם יותר מכמה
מילים...
היא לא תסכים למישהו שרוצה אותה רק מהמראה.

יום שישי רגיל לחלוטין, יציאה עם חברים לפה לשם.
חבורת נערים עוברת, היא בוחנת אותם, אחד דווקא היה מאוד חמוד.
היא לא תתחיל איתו, מצחקקת, ופולטת הערה צינית קרירה.
כשבחורה אחרת ניגשת אליו, היא לא מראה כל סימני שינוי.
לא נורא.
היא אוהבת את אלה, שמדברים איתה וחוסכים לה את החוסר הנעימות
של לדבר איתם, היא לא תתחיל איתם...   זה ברור הרי.
היא רוצה אהבה, בכל מאודה, חולמת על בחורים מהסרטים בקטעים
הרומנטיים ביותר, מייחלת ומספרת לעצמה שזה עוד יכול לקרות.
בינתיים היא מחכה.
אם ההר לא יבוא למוחמד, מוחמד יבוא אל ההר... או שלא כן.
היא לא תתחיל איתו, ולא אם אף אחד אחר.
היא תחכה.
כמה זמן שזה ייקח, הרי היא כן כל כך רוצה.
היא בחורה כייפית ומעניינת אם תרצה, היא מנסה לפתח את האופי
שלה לתחומים שונים.
תמיד חלמה על מישהו שיאהב אותו, על הריבים הקטנים והמושלמים,
על להשלים.
זה לא רחוק ממנה.
אבל היא תחכה.
זה פשוט לא באופי שלה, היא חושבת, יש כאלה שלא נועדו לדברים
כאלה, הזמן שלה עוד יבוא.
היא לא דואגת... אולי בעצם...