תפסיקי לבכות ילדה, כי אולי לא תדעי מתי להפסיק.
כבי את מסך הטלויזיה, קומי מהספה, תחפשי לעצמך קצת חיים.
אל תקברי ברחמים עצמיים, תלבשי על עצמך משהו, קר בחוץ.
תחפשי מישהו שיחבק, שיקשיב.
תפסיקי לומר לעצמך שהכל יהיה בסדר ילדה, בעיות לעולם לא נפתרות
מעצמן... זמן הוא לא פתרון לכל דבר.
פתחי עיניים, תראי שיש עולם שם בחוץ, חייכי קצת שלא כולם
יתרחקו, אל תחיי את העבר תסתכלי תמיד קדימה,
תהיי את.

ואת מדברת אל עצמך, נותנת לעצמך הוראות אין סוף והן רצות לך
בראש אבל את יושבות עדיין מול מסך הטלויזיה,שניה אחרי שבכית
שאת לבד.
את מחפשת דברים שיעבירו את הזמן כשאת כל כך רוצה לצאת החוצה
אבל אין לך לאן... עם מי.
את מתכסה מתחת לשמיכה, מעל הראש, מתכסה בתוך החושך,
מחניק קצת בפנים אבל נעים יותר מבחוץ.
ואת יודעת שאת בורחת מהכל... מהמחשבות שלך, את הבטחת לא לחשוב
יותר מידי, זה תמיד מכניס אותך לצרות, ואת מפחדת עכשיו יותר
מתמיד שאולי זאת לא תקופה חולפת.
מתפללת שהשנה הזאת כבר תעבור.