הוא היה כזה שלא משנה כמה מדוכאת או עצובה את- שיחה אחת איתו
תרומם לך את המצברוח לשמיים, הוא היה כזה שאפשר לספר לו הכל
ולסמוך עליו שלא יספר לאף אחד- ואת יודעת שהוא יבין אותך.
הוא היה כזה שתמיד תהיה לו עצה טובה ותמיד הוא יידע מתי להיות
עצוב בשבילך, ומתי לשמוח בשמחתך... הוא היה כזה שתמיד אבל תמיד
ידע לעודד אותך וידע תמיד מה להגיד...
הוא היה הידיד הכי טוב שלי! זה שהייתי מספרת לו הכל!!
הוא ידע מתי אני צריכה אותו לצידי ותמיד עודד אותי כשהייתי
עצובה, הוא תמיד ידע להצחיק אותי ולשמח, ולגרום לי לשכוח מכל
הצרות שלי, הוא הבריח אותי מהמציאות הקשה- לעולם אחר- שקט, ללא
צרות, שהכל בו מושלם. אולי זה רק גרם לי לנסות לא להתמודד עם
הצרות שלי- אבל ככה היה לי טוב.
הוא היה לצידי כשחבר שלי נפרד ממני, כשרבתי עם ההורים שלי,
כשהסתכסכתי עם חברות- הוא תמיד ידע לעודד אותי ולהוציא אותי
מהבאסה....
אבל איפה הוא עכשיו?! כשאני צריכה אותי יותר מתמיד?!
דווקא עכשיו כשהנורא ביותר קורה לי- הוא לא פה בשבילי!
דווקא עכשיו כשהיחיד שיכול לעזור לי זה הוא- הוא לא פה..!!
מי יעזור לי עכשיו? דווקא הוא עכשיו יכל לעזור לי, ולגרום לי
להתגבר- אבל מי יעזור לי להתגבר על האובדן הגדול ביותר שלי?..

חייו....