[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פעם אחת בעיר גדולה וסואנת גרה ילדה אחת, ילדה תמימה שעברה
חוויות בחיים שלא רצתה שאיש יידע. היא אהבה ללבוש מסכות
והחליפה פרצופים פעמים רבות היא לא ידעה מיהי וככל שהרבתה
לגלות את זהותה האמיתית כך נפלה חזק יותר וקשה יותר היא ניסתה
להושיט יד לעזרה אך כל פעם שניסתה ותפסה מישהו חזק להיאחז בו
פגעה בו על מנת שיעזוב כי היא רצתה ליפול היא רצתה לחזור אל
הריח המוכר של האלכוהול והסמים היא רצתה נורא לחזור למסלול
החיים הרגילים, שלה. היא אהבה לשמוע שירים שזיהו אותה עם מי
שהיא ועם מי שרצתה להיות היא רצתה להתעורר בבוקר ליד מישהו
חשוב שייתן לה ליפול
ליפול חזק ככל שהיא יכולה ושלא ישים לה יד כדי שתיאחז בה היא
רצתה שהוא יאהב אותה עד מוות
אבל לא באמת היה איכפת לה אם יאהב. היא אהבה להתגרות באנשים זה
נתן לה כוח וככל שהיא יותר השפילה ונפלה כך היא הריחה את הריח
המתוק של המוות שאורב לה בפינה. פעמים רבות לפני שזה קרה
הרגישה שהיא לא רוצה למות ולפעמים היא ישבה וחשבה: כמה מתאים
לי לקפוץ עכשיו מבניין ולא לחזור לעולם. היא לא רצתה להשאיר את
חותמה בעולם או בלב של אנשים אחרים וככל שהתקרבו אליה יותר כך
דאגה להרחיק יותר.
היא אהבה לרשום על דברים דכאוניים שישמחו אותה ואהבה לשמוע
מוזיקה שמזכירה לה מוות, שמזכירה לה עולם שטבע. היא אהבה
מוזיקה רועשת כי כך לא יכלה לשמוע את השיר של עצמה. ופעמים
רבות רצתה רק לשבת ולבכות שעות על גבי שעות עד שהנשמה שלה
תהפוך להיות טהורה וככל שניסתה כך לא יכלה.
היא הסתובבה עם כל טיפוסי האדם אך לא אהבה את כולם היא אהבה
אחד
אחד שראתה עצמה הולכת אתו לחופה ומתמסרת לו לעולמים ואז מענה
אותו כמה שיותר שיסבול שיקלל אותה, עד שירצה להשפיל אותה
ולהכאיב לה עד שירצה להוריד לה דם ועד שיוריד לה באמת.
היא טבעה ביין אדום ובסמים זולים שנראו לה הדרך הטובה לא
להרגיש כאב.
אותו כאב שלא יכלה להוציא בשום צורה חוץ מלבכות ואת זה היא
פשוט לא יכלה
פעמים רבות היא ישבה על בניין ורצתה לקפוץ ממנו כל כך חזק עד
שבאמת קפצה. אך באותו רגע הושיטו לה יד לעזרה, היא נפלה אחורה
והסתכלה אל הכוכבים.
ואז פשוט קמה וצחקה ובזה לאלוהים, כל אלוהים שהיה קיים בשבילה
אם זה היה האלוהים היחיד שבשמיים או כוחות הכישוף והמגיה
השחורה הכל בעיניה היה נראה כמו אימא אדמה ,בוגדני יכול להיות
שמימי וטהור ויפה ורגוע ויכול להיות שחור וסוער ולא הוגן כל מה
שרצתה היה לבכות עד שמישהו ירחם.
שמישהו ירחם עליה כל כך שלא יסכים לעזוב שכמה שתפגע בו יחזור
לבקש ממנה עוד,
ושלא יסכים שתתנהג אליו ואל הסובבים אותה כמו שהיא ושיחזיק
אותה במילה שלה. שלפעמים יתפוס אותה וינער אותה ויחזיק אותה
קרוב אליו. שיחבק אותה ויאהב אותה ושהיא תוכל לישון תחת
זרועותיו. ושתרגיש מוגנת כמו שלא חשה לעולמים.
ובימים קרים ובימים חמים הדבר היחיד שנגע לליבה היה קול
המיתרים.
מיתרים של גיטרה אקוסטית או קלאסית או חשמלית  היא רצתה לשמוע
את הצלילים האלו ולבכות לאלוהים.
לאלוהים שלא הייתה בטוחה שקיים וגם שלא היה  איכפת לה אם כן או
לא. ויום אחד מרוב ייאוש היא לא הרגישה שום חוש. והכל הפך
לעיסה של צלילים ואורות שהיו נראים בעיניה כמו בושה אחת גדולה
של אנושות קטנה וצרת ממדים. וברגע הזה הסכימה לרוץ לים ולישון
שם לעולמים אך מישהו ראה אותה והחליט שיופייה לא שווה בזבוז כה
גדול הוא שחה וגנב אותה מידי השאול
וכך שנשארה בנפשה עוד מילה אחת אחרונה הסתכלה אל השמיים ורצתה
להגיד לאדם אחד רק אחד סליחה
האדם אותו אהבה ולא יכלה לבטא זאת בשום צורה אפשרית אותו אדם
שטבעה ביינה חשבה עליו ורק עליו
האדם המיוחד המלאך שלה שתמיד נהנתה ללעוג לו ברבים
שתמיד אמר לה עד כמה היא שוקעת ועד כמה היא עשויה מחומר שלא
מסוגל להרגיש שלא מסוגל לרחם אבל האמת היא שהיא כל כך ריחמה על
עצמה שלא נשאר לה מקום לחלום או לאהוב רק להסתמם.
כולם אמרו לה כמה היא יפה וכמה היא יכולה להיות מלאכית אבל היא
שנאה את המילה הזאת כי נורמלי הוא לא בן אדם נורמלי,הוא  יכול
להיות גם לא בסדר וגם אם הכל טוב לא חייבים להרגיש טוב וגם אם
הכל בסדר ואין כלום שיכול ליצור בעיות יכולה להיות בעיה והיא
הייתה ילדה שהכל היה טוב חוץ מהשנאה.
השנאה שהיא רכשה לעצמה ולכל הסובבים אותה השנאה שגרמה לה
להמשיך לחיות ככל שהיא שנאה כך היא הרגישה יותר חיה ולאחר
שנפחה את נשמתה ואמרה את מילתה האחרונה נשמתה כל כך סבלה שיצאה
לה דמעה ראשונה דמעה אחת יחידה ,טהורה לגמרי ,צלולה ומושלמת.
אך מרוב שנאתה הדמעה התאבנה על לחייה החמה ועל קברה רשמו מלכת
הכוכבים ז"ל.
דמעתה שהתאבנה עשויה הייתה מקריסטל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יו יו יו
לא תאמינו מה
הרגע היה פה



גרפומן
הסלוגנים
מריץ שמועות


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/4/01 15:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אוסנת דהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה