הזמן עובר ולא זז, ואני לא מפסיק,
לחשוב על כמה שאת חשובה...
וזה סיפור עם דמעות, שאותנו מצחיק,
וזה קורה תמיד כשיש תקווה.

שנחזור אולי, אני ואת,
אין שום סיכוי, זה עדיף מכמעט

וזה לא..., זה משהו אבוד בערך,
כשאת לבד, קשה כשאת שם
בשבילו..., הלכת לאיבוד בדרך,
אין אף אחד, וזה המצב, את שלו.

אז נדבר ונחשוב, איך יהיה לנו טוב?
אולי עדיף לשתוק, זה לא נורא...
ונתעסק בקטנות, כי זה נחשב לאהוב,
וזה קורה תמיד כשאין ברירה.

שנחזור אולי, אני ואת,
אין שום סיכוי, זה עדיף מכמעט

וזה לא..., זה משהו אבוד בערך,
כשאת לבד, קשה כשאת שם
בשבילו..., הלכת לאיבוד בדרך,
אין אף אחד, וזה המצב, את שלו.

זה משהו אבוד בערך...
תני לי סיבה, לחיות בתקווה,
בשבילו..., הלכת לאיבוד בדרך
זאת אהבה, שאין לה תשובה,
את שלו.