אני בחורה רצינית. אני מחפשת קשר רציני. די לסטוצים, די
ליזיזים, די ליציאות חסרות כל תועלת. רק קשר רציני.
משום-מה, אני לא מוצאת. לדעתי כל הגברים הם בני-זונות, מחפשים
רק סקס.

לפני זמן לא ארוך, הכרתי מישהו חמוד. קרבי- גולנצ'יק בנוי טוב,
ויוצא פעם במחזור הירח בערך הביתה...
חשבתי שאולי זה הפתרון- גבר שנואש לבחורות, אבל אין לו מתי
לבגוד...
יצאנו במשך כחודש, בפעמים הספורות שהוא בא הביתה. בפעם האחרונה
שראיתי אותו, הלכנו לים. הבאנו שמיכה ושכבנו על החוף, מתנשקים,
מתמזמזים ולא רואים אף אחד ממטר.
"בא לך לעשות משהו מטורף?" הוא שאל, "נחנקתי בבסיס, ובא לי
לעשות משהו משוגע"
"על מה חשבת?" שאלתי בעניין.
הוא חשב מספר רגעים, "בואי ניכנס לים"
"וואו, אל תתפרע יותר מידי. בקור הזה, הדבר הכי פרוע שיקרה זה
שנחטוף דלקת ריאות."
"באמת נחטוף דלקת ריאות, כי אני רוצה להיכנס בעירום. מלא. מה
את אומרת? מצטרפת?" הוא הוריד חולצה.
הייתי בהלם. הבחור הזה נורא ביישן, ובדרך- כלל צריך "להכריח"
אותו לדבר. אומנם אני נחשבת לחולת נפש, אבל בכל זאת...
"אין לך אומץ" ניסיתי להיחלץ מהעניין.
"נו, יאללה. איזו כבדה את! אני התחלתי, עכשיו תורך", הוא הביט
בי.
הסתכלתי סביב. החוף היה ריק, וחושך עטף את האזור. הקור היה
מקפיא, ותיארתי לעצמי שגם המים קפואים.
נו, שיהיה, פעם אחת בחיים נשתגע באמת. אם לא הייתי יודעת שהוא
כזה ביישן וג'נטלמן, הוא עוד היה חוטף בעיטה טובה לאזור
אסטרטגי.
הורדתי חולצה, ונשארתי בחזייה כחולה. מבטו חלף על גופי
במהירות, ולא התעכב כפי שחששתי. הוא התרומם ממקומו, ורציתי
לראות אם הוא ישתפן או לא. הוא בעט את נעליו, ואני את שלי.
הוא פתח כפתור אחד במכנסיו, הביט לים ואמר: "אולי בעצם לא
כדאי. אנחנו נקפא..."
חייכתי. ידעתי שהוא לא מסוגל. "פחדן! ידעתי שאין לך מילה".
הוא חייך ואמר: "טוב, אני אעשה את זה, אחרת את תצחקי עליי עוד
שנה".
הוא פתח את הרוכסן, והמכנסיים נשרו ממנו.
הוא עמד בתחתונים אפורים פשוטים ורעד מקור.
חייכתי לעצמי, ולא האמנתי שאני עושה את זה. הורדתי גם את
הג'ינס שלי במהירות, מתפללת שאף אחד לא יבוא. לא האמנתי שאני
עומדת ככה מול אדם שאני בקושי מכירה. "תמשיך...", האצתי בו.
"א... אולי לא כדאי...", הוא היה נבוך, ולחייו האדימו.
"אתה יודע מה? אני אעשה את זה. בא לך, תצטרף. לא, לא", צעקתי
כנגד הרוח, ורצתי במהירות לתוך הגלים השחורים שקראו לי.
נבלעתי בתוכם, חשתי בקרירותם, ברוח המכה בי.
מרחוק ראיתי את הצללית שלו. הוא נכנס למים. עם תחתונים.
"פחדן!" צרחתי לעברו, וקפצתי בתוך המים.
הוא התקרב אליי לתוך הים כמו ילדה קטנה שמפחדת להירטב.
"תכנס לתוך המים, תרטיב את עצמך. אתה יודע, לשחות בעירום אם
לא בעירום, אז לפחות לשחות."
הוא הסתכל על התחתונים היבשים שלו. "אין לי עוד תחתונים
להחלפה...", הוא מלחשש.
"גם לי אין", ואז בעטתי במים לעברו, וכל התחתונים שלו התרטבו.
הוא צעק עליי, והתחלנו להשפריץ אחד על השני. הבנתי שהוא פחד
מתגובה פיזית כתוצאה מהקור, ובעצם גם מהסיטואציה.
העור שלנו הבהיק מהמים ונצץ באור הירח החלקי. הבטתי אליו, על
גופו הרטוב וחיבקתי אותו. שנינו רעדנו כמו חולי פרקינסון אחד
בזרועות השני. ידיו נכרכו סביבי, ושפתיו גיששו את שפתיי והוא
נשק לי נשיקה של מלח.
"ככה יותר חם לך?" שיניי נקשו. חשתי בבליטה מתחככת בי, נוגעת-
לא נוגעת.
"ק..צת", אימץ אותי לחזהו.
"לא קיימת את כל ההבטחה שלך..." לחשתי לו ושיערי הרטוב נכרך
סביב צווארי.
"אבל קר..."
"אתה אמרת שאתה רוצה להשתגע."
הוא הביט בי. "טוב..."
חייכתי. התרחקתי למרחק לא גדול ממנו, אבל לא ראיתי בין כה וכה
כמעט כלום בגלל החושך ששרר שם.
ראיתי את הצללית הכהה שלו מתקרבת לחוף. פתאום הצללית התיישבה.
"הורדת?" צעקתי לעברו.
"כן!"
גיחכתי לעצמי, והלכתי כנגד המים לעברו.
הוא ישב כפוף על החול הרטוב בתוך האדוות הקטנות, ידיו מסתירות
את איברו כמו שעלה התאנה כיסה (בערך) את מבושיו של אדם.
"איזה ביישן אתה...", צחקתי עליו. "אתה יודע מה? אני גם
אוריד".
חייכתי אליו בהתרסה, גבי מופנה כלפיו, והתקדמתי שוב לתוך הים
שחיכה לי בזרועות פתוחות. פתחתי את הסוגר, והחזייה החליקה
מכתפיי אל תוך אצבעותיי.
נפלתי לתוך הים השחור, גליו עוטפים אותי, הים בולע אותי לקרבו,
מכניס אותי לעולם משל עצמי, שאפילו הוא לא היה בו.
השקט והחושך שררו בכל, ולכמה רגעים לא היה אכפת לי מכלום. רק
אני, עירומה כמעט לחלוטין, והים. הרגשתי כמו בתולת-ים.
הפטמות שלי התקשו מהקור, ואני כבר לבשתי את החזייה וחזרתי אל
האיש שחיכה לי על החוף. מרחוק הוא נראה כניצול שאיבד הכל ונפלט
אל החוף.
"ראית?"
"לא ממש... היית רחוקה והיה חשוך..."
חייכתי בתוכי. זה בטח גירה אותו אפילו יותר מאשר ממש להסתכל
עליי.
"תסגור לי", ביקשתי, וסובבתי את גבי אליו.
הוא סגר את הקרסים, והתיישב שוב, חזר לעמדת המוצא שלו.
צחקתי. "איפה התחתונים שלך?"
"זרקתי שם", הצביע לעבר החול.
"ממ... מה יקרה אם אני אקח אותם ואברח?", התגריתי בו.
"את לא תעיזי"
"רוצה לראות?"
"לא..."
ריחמתי עליו. פסעתי על החוף, והשלכתי לעברו את הבד הרטוב. כדי
שלא יתבייש להתלבש לידי, המשכתי לכיוון השמיכה. תוך דקה הוא
כבר היה לידי, מנגב אותי במגבת הגדולה היחידה שהייתה לנו.
התנגבנו, והרוח שנשבה עלינו, קיררה אותנו עוד יותר. אני חושבת
שהיה מספיק משוגע מצדנו להיכנס בחורף, בקור הזה, לים.
"אתה יודע שזה לא ממש היה זה" החלקתי את המגבת על רגליי,
וניגבתי אותן בתשומת לב. לאחר מכן ייבשתי את שיערי שנטף על
צווארי.
"אוף, איתך...", הוא פלט אנחה. "טוב".
"רק אל תגיד אחר- כך שהכרחתי אותך..."
"את מכריחה אותי", הוא חייך חיוך רחב.
הוא התכופף, השיל את התחתונים במהירות ונצמד אליי. שוב לא
הספקתי לראות כלום. זה הזכיר לי את המלבנים השחורים בסרטים
שמכסים את האיברים המוצנעים.
לא הספקתי אפילו למצמץ.
"תורך", הוא אמר בחיוך שובב.
הוא נצמד אליי. המגבת כיסתה את פלג גופי העליון. השחלתי יד
מתחת למגבת, והחזייה נפלה על החול. פתחתי לרגע את המגבת בפניו,
וסגרתי במהירות. בערך כמו יעל אבקסיס שפתחה את המעיל לפני
ליאור מילר.
החלטתי שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה. כאילו גבר לא ראה אותי
מעולם.
עמדנו שנינו באמצע העולם, מוקפים בשקט שרק הרוח הפריעה לו.
המגבת החליקה מכתפיי ושנינו נצמדנו אחד לשנייה, מנסים להתחמם
אחד מגופו של השני.
שפתיו קרבו לשפתיי, ולשונו נגעה בלשוני בעדינות, כמעט בלתי
מורגשת. טעם של ים.
נשיקה של מלח. אצבעו גיששה אחר נקודות בגופי, על כתפי, צווארי,
זרועותיי, הקימור העליון של השדיים. בליטה התחככה בי. יותר
מזה, הוא לא הרחיק. זה נראה לי כל כך מוזר שגבר מתבייש ולא
מתנפל על הבחורה, כמו שבדרך- כלל קורה.
התרחקתי ממנו, ועטפתי את עצמי שוב במגבת. ממרחק מה הבחנתי
בדמות דייג שהטיל את חכתו הארוכה לים.
"הוא לא רואה אותנו, רק הדגים מעניינים אותו" אמר, כשראה את
מבטיי.

שיגע אותי, שאפילו עכשיו הוא בקושי נוגע בי. עד עכשיו המגע
הפיזי בינינו היה מאופק, כי הוא לא יזם. זה דווקא היה נחמד, כי
הייתי רגילה לבנים שמחפשים כל הזדמנות להתפשט ולהפשיט בנות. זה
היה מאוד מוזר.
כמה טיפות גלשו על חזהו. התרחקתי ממנו מעט.

החלטתי לשאול אותו. לא יכולתי יותר לא לדעת איפה אני עומדת,
לאן הקשר הזה מוביל.
"מה אתה חושב עליי?" שאלתי.
"מה זאת אומרת?" ניסה להרוויח זמן.
"מה ששמעת"
"את מתוקה", ליטף באצבעותיו את לחיי.
"ו..." ציפיתי לתשובה, ולאחר-מכן, "אתה יודע מה? ננסח את זה
אחרת. מה אתה חושב על הקשר בינינו?"
"אוי. איך אני שונא את השאלות האלה", הוא ממלמל ומחליף צבעים
במהירות, "מה, כאילו כיף לי איתך".
ראיתי שהוא מובך, ולא ממשיך. רציתי תשובה ישירה, ולא נראה לי
שהוא התכוון לספק אותה. או כי הוא התבייש, או פשוט כי הוא לא
רצה אותי. או כי הוא רצה אותי, אבל רק לסקס.
החלטתי לבדוק את זה. נישקתי אותו, והתחלתי  ללטף את גופו הרטוב
באצבעי בצורה כזאת שחלפו רטטים בגופו, ולא בגלל הקור.
שנינו נפלנו על החול. אלפי גרגרים נדבקו לעורנו ולשערותינו.
התגלגלנו על החול, מתנשקים, נוגעים, בולעים אחד את השניה.
בהתחלה בחשש, בעדינות, ולאחר מכן בסערה.
השכבתי אותו, וישבתי מעליו. פינקתי אותו, נגעתי בו, ונשקתי לו,
כפי שמעולם לא עשיתי את זה איתו. שכבתי איתו בחוף, כפי שמעולם
לא חשבתי שאעשה. למרות ההבדלים בסערה הנוכחית לאיפוק הקודם,
הוא לא התנגד...
אחרי שהוא גמר, הוא נרדם. התשתי אותו לגמרי.

בשקט קמתי מעליו, והתחלתי לשחק בחול. חפרתי גומה קטנה שגדלה
לבור. עכביש שחור חלף לידי, ונכנס לתוכו. נזכרתי בסיפורים על
האלמנה השחורה.
הבור גדל והעמיק והתרחב. במשך חצי שעה חפרתי בור שהיה מספיק
גדול ועמוק, בשביל שיכנס בו אדם.
יותר נכון גבר בגובה 1.75, מבנה גוף רזה, חלק, עיניים כחולות
עצומות ושיער קצוץ. ליטפתי בעדינות את חזהו המוצק. נזכרתי
בלפיתת בול העץ שלמדתי בשיעור עזרה ראשונה בטירונות- איך לסובב
אדם שיש לו חפץ זר בדרכי הנשימה, או שהוא הקיא, ונשאר קצת בחלל
הפה. סובבתי אותו בקושי, והוא החליק לתוך הבור.
כיסיתי את רגליו, ואת שאר גופו. רק בפנים לא נגעתי. הוא נראה
כל כך שליו...
הידקתי את החול הלח על גופו הרטוב והרפוי, ותוך כדי כך זמזמתי
את  "nobody's wife" של אנוק.
לבסוף נותרו רק שפתיו. נשקתי להן נשיקה אחרונה, נשיקה של חול,
נשיקה של מלח. "ביי... עכשיו לא תוכל לפגוע בנשים אחרות...",
אמרתי לו, וכיסיתי גם את ראשו בחול. הידקתי את החול היטב. אדם
שהיה עובר שם עכשיו, לא היה מנחש לעולם שקבור מתחתיו מישהו.
סימנתי את המקום בשתי אבנים צמודות, התלבשתי ולקחתי עמי את
הדברים.

בדרך, כשהלכתי על החול לכיוון החנייה, הבחנתי בצמדי-אבנים רבים
מפוזרים על החול. חייכתי לעצמי.