אני הולך עכשיו, כי נמאס לי לשבת,
הייתי סגור יותר מדי זמן,
החלטתי לפתוח את הדלת.
קצת עצוב לי עכשיו, כשאני מביט מרחוק,
קצת שומם לי כאן, רק רעש של רוחות.
ואני רואה את הכל, אורות וצבעים,
אני מריח אתכם ואתם לא באים.
אתם שריטות בראש שלי,
שריטות שאני אוהב.
אתם טעם ואור וריח וצבע,
אתם כל מה שאני כואב.
ועכשיו, כשעזבתי, אני לא יודע אם אזכור,
כי דברים דוהים ונעלמים,
מחפשים מקום מסתור.
וכאן, רחוק, עומד בלב מדבר,
אני מנסה לשכוח, להיעלם, להעלים
אבל זוכר כל דבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.