בן אדם, מה לך נופל על פניך
קומה והתייצב לך
התייצב הכן, כי אכלה חרב סביביך
בניך ובנותיך.
בן אדם, שובה אל ארץ אבותיך
אל עמך ואל מולדתך
אל תתמהמה, פן אש תאכלך
כי אכלה חרב סביביך.
חי אני נאום למך
בן מתושלח, בן קין
כי כתבור בהרים וככריש בדגי השמך
אחריב ביתך, אוציא לך עין.
בן אדם, מדוע נסחף אביריך
נשמדה עירך, נחרך שפמיך
קומה התנערה, עם חלכה
מפני חרב היונה.
ונתתיך ביד מבקשי נפשך
וביד מלך כסיל זקן
כי עזה עזובה תהיה
כביצים עזובות בקן.
אל יתהלל חוגר כמפתח
אל יתרברב הלך אורח
כי אשר התיימרת עליך יבוא
ונטמנת במדבר ובהר נבו.
צא לדרך, בן בלי ערך
צא לדרך חדשה
עזוב בית, נטוש מולדת
ברח מאדמה כבושה.
עשה לך כלי גולה
וצא מבית לחם
לבוש שמלה בלה
כזקנה שמוטת רחם.
עבר זמנך, בר נש
חלף עידן פלשת
כוחך נחלש
ניטל עוז מארשת.
חדל אישים היית
ודרכך דרך-אין-מוצא
כאבק וכאפס נשכחת
כרוח תפריח נוצה. |
