לא כל יום פוגשים מישהי שגורמת לשאר העולם להראות כל כך קטן.
אני הולך כמה פעמים בשבוע לבריכה, לשמור על כושר, בדרך כלל ני
לא פוגש שם אנשים מעניינים. האנשים היחידים שרואים שם זה אנשים
מעל גיל ארבעים, ועוד כמה טמבלים בגילי. עד היום שפגשתי אותה,
האדם הכי מעניין שפגשתי בבריכה היה דורון. דורון הוא ילד מהבית
ספר שלי, קצת גבוה, לא מבריק, אבל נחמד, אפשר להבין כמה האנשים
משעממים בבריכה.
ביום חורפי ומגעיל נורא, מצאתי את עצמי יושב בבית בלי שום דבר
לעשות, שום דבר מועיל באופק, רק שעמום. החלטתי ללכת לבריכה, זה
דורש הרבה חוזק מנטלי, לקום לסדר את הדברים, ללכת עד לשם, והכל
בקור הזה. כשהגעתי היה קר בצורה לא אנושית, כאילו בתוך הבריכה
המחוממת יותר קר מבחוץ, אולי פשוט תפסתי וירוס, איזה יופי.
נכנסתי לבריכה והתחלתי לשחות, בבריכה השישית או השבעית, פתאום
תפסתי בצד העין מישהי שנראתה לי פשוט מדהימה. קפצתי ישירות
מהבריכה החוצה באותו רגע, היא לא הייתה בטווח הראיה שלי.
נכנסתי שוב בריכה, עד שכמובן שוב ראיתי אותה, הפעם הספקתי
לצאת, הספקתי לתפוס אותה, אבל לא אמרתי לה כלום. עקבתי אחריה
קצת, ראיתי אותה מדברת עם מישהי, נראה לי זאת הייתה אמא שלה.
לא ניגשתי אליה באותו היום, התחרטתי על זה קשות, עד ליום הבא
שראיתי אותה שם. אני לא חושב שזה סתם מקרי שראיתי אותה שם שוב,
התחלתי לבוא לבריכה חמש פעמים בשבוע, רק בתקווה שאני אראה אותה
שנית. ניגשתי אליה, לא ממש ידעתי מה לומר אז הצגתי את עצמי
בדרך די מגושמת, וגם לא ממש מצחיקה. גיליתי את השם שלה, כלנית,
טוב נו חשבתי זו התקדמות, חבל שלא ביקשתי את הטלפון שלה, משום
מה זה פשוט לא עלה לי לראש. לא ממש ויתרתי, נזכרתי אז באמא
שלה, או מי שחשבתי שזו אמא שלה, היה לה על המגבת את השם רובין.
חשבתי שהסיכוי שרובין זה השם משפחה שלה הוא קלוש, אבל למה לא
לנסות, אני אחשוב על זה כל הזמן ממילא. מצאתי כלנית רובין, זו
גם הייתה היא, אבל השיחה ביננו בטלפון לא הייתה מדהימה. חוץ
מהעובדה שלקח לי שלושה ניסיונות להתקשר עד שהיא הייתה בבית,
וזה נראה כמו סימן רע מלמעלה, כשדיברנו, היא הייתה אדישה נורא.
מאז ראיתי אותה כמה פעמים בבריכה, היא תמיד חייכה חיוך רחב
כשהיא ראתה אותי, תמיד כשעשתה שלום היה לה את הסחרור של היד.
לחלק מן הבנות יש מן סחרור ביד כשהן עושות שלום, מאין סחרור
שאני אישית לא יכול לחקות, היד שלי מתעייפת, וזה נראה כאילו
אני הולך להכניס כאפה לאדם הכי קרוב. היה מוזר לי כשהיא אמרה
שלום קודם, וכשהיא חייכה כל כך, היא לא רצתה לצאת איתי, אפילו
על לצאת כידידים היא אמרה מתישהו, שזה בעצם אומר:'לא עזוב
אותי, אני לא רוצה לראות אותך'.
עבר הרבה מאוד זמן מאז, ממש שכחתי ממנה, גם לא ראיתי אותה יותר
בבריכה. פעם אחת חלמתי עליה, על העיניים הכחולות המדהימות שלה,
על השיער החום, הקצר אך מתנופף. חשבתי על הגוף המדהים שלה, לא
מבינים כמה מדהים עד שרואים אותה בבגד ים. אבל לא ממש הרגשתי
את ההרגשה החזקה שהייתה לי אז, ההרגשה שאני חייב לדבר איתה,
שאני יכול לחשוב על דברים אחרים, אבל פשוט לא רואה מה הטעם
בכך. שוב הגיע חורף, שוב יום מגעיל, שוב מוטיבציה חזקה, ושוב
הגעתי לבריכה. כמובן שנזכרתי בה כשהגעתי, אפילו חייכתי, אז
ראיתי אותה שוב. היא חייכה כמו תמיד חיוך רחב מאוד, וניגשה
אלי, היא שאלה אותי מה שלומי ומה אני עושה בשישי בערב. קבענו
לצאת, במקום שמחה כמובן התהייה חדרה למוחי ולא הרפתה. איך אפשר
שלא לחשוב על זה, הפעם לא חשבתי עליה מבחירה, פשוט לא הצלחתי
לחשוב על שום דבר אחר, אפילו לא על כדורגל.
כשיצאנו הלכנו לראות סרט, מה שטוב עם לא רוצים לדבר יותר מדי,
אני העדפתי לחשוב מאשר לדבר, לחשוב מה אומר לה. כשנגמר הסרט
הלכנו למסעדה , נהנתי לשמוע אותה, היא הייתה מאוד מצחיקה. לא
יכולתי להתאפק, הייתי צריך לשאול אותה למה היא שינתה את דעתה,
למה היא פתאום החליטה לצאת איתי. היא אמרה לי שאני חמוד, מה זה
אומר, אני לא יודע. אני שומע ואני לא מגזים לפחות פעמיים בשבוע
אם לא יותר, אתה חמוד, לעולם לא יודע מה לעשות עם זה. נראה לי
שזה מאין פרס ניחומים שנותנות לי בנות שמרחמות עלי או משהו,
אני לא ממש יודע, זה גם לא ממש משנה. התעקשתי, ושאלתי אותה למה
היא שינתה את דעתה, היא אמרה שהיא מעדיפה שנדבר על זה בהליכה,
עוד דבר שאני לא מצליח להבין מה הייתה מטרתו. התחלנו ללכת היא
החלה לספר, מאותו יום שנפגשנו. בזמן שהיא מדברת ואנחנו הולכים,
גם לא ממש מסתכלים לאן אנחנו מגיעים. הסתבר שהגענו למקום שלא
כדאי ליפול ממנו, זה הבנתי כשהיא החליקה, נפלה ומתה. אין ספק
זאת הייתה החוויה הכי נוראית בחיי, גם צפיתי במוות של מישהי
מול עיני, וגם אני לעולם לא אדע את כל המיסתורין הזה.
אתמול ראיתי מישהי בבריכה, לא העזתי לגשת אליה. היא ניגשה אלי,
אני ממש ברחתי. אז מה אתה חושב דוקטור? מה היא הייתה אומרת לי?
אני פשוט משתגע כאן? ולמה שמת אותי בבגד הלבן הזה? הוא נראה לי
די קטן אני לא ממש מצליח להזיז את הידיים שלי בבגד הזה?
דוקטור? למה אתה לא עונה לי? דוקטור?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.