מי יבוא להלוויה שלי? בטח אף אחד לא יהיה שם.
המעט שיהיו ירקו על הקבר, וייצאו לחגוג את השמחה.
למה אני בכלל חושבת על זה?
במשך כל החיים ידעתי הרבה ולא הבנתי כלום.
מה פתאום אני עושה לעצמי שעת דין?

מי יהיה בהלוויה שלי?
בטח אלה שירחמו, שיחשבו שלא יהיה מניין.
יקראו עליי קדיש בהילולים ויפצחו בזימרה,
ואני בטח אפילו לא אתהפך שם בקבר,
אני בטח אשכב שם שותקת, ואדע שמגיע לי.
מי יודע, אולי גם המתים יעשו עליי חרם... יכו אותי בעצמותיהם
המתרקבות.
והכל יגיע לי, אני אשכב שם ואשתוק.

על המצבה שלי יחרטו שקרים בשחור עמוק, בכדי לא להעכיר את
האוירה בבית הקברות,
שם, ביום מן הימים, אני אשכיר דירה לנצח.

הם לא יבכו, לא יזילו דמעה,
הם לא יתאבלו, הם יעלו מחזה טראגי,
מעין הצגה, על אובדן ושכול,
הם יקראו לה "השבעה".