זוג עומד חבוק באמצע הטיילת באשקלון. ידי הבחור עוטפות את
מותניה הצרים של הבחורה וידי הבחורה כרוכות סביב לצווארו
המגולה של הבחור. אנשים מכל הגילאים עוברים לידם, מחייכים.

אישה זקנה על הספסל נועצת בהם מבטים ארוכים וכמהים, פעם גם היא
עמדה ככה עם אהובה, על גשר עץ מעל לנהר הקפוא, באיזו ארץ
רחוקה.
זוג ילדים משחקים בכדור, מתרוצץ לו שם. אחד הילדים מבחין בהם,
כמעט נתקל בהם במרוצו, מגחך לו מאחורי כף יד פרושה. הוא קרב
לחברו ומלחשש לו שם בהיחבא איזה מין תעלול. האחד מתרחק מעט,
אפוא וחברו המצחק בועט בחוזקה בכדור לעבר הזוג. הכדור אינו
פוגע בה, הילד קולט את הכדור בידיו וממהר להתרחק משם, כשאחריו
נגרר שובל של גערות מצד הציבור הנרגן, השבוי בקסמם של הזוג.
ובתוך כל ההמולה הזאת עומד לו הזוג ללא נוע, כמו לא היו הדברים
נוגעים לו כלל ועיקר.

אני עומד לי בצד. נשען על גזע עץ שנשאר שם אחרון מימי ילדותי,
נשען קלות ונוקש על הכפתור. דמותם נטבעת, הפוכה, על גבי התשליל
במצלמתי. ובבית, אני מנער את התמונה הנוטפת ותולה לייבוש.

בחדר החשוך, זוג עומד חבוק באמצע הטיילת באשקלון. ידי הבחור
עוטפות את מותני הבחורה וידי הבחורה כרוכות סביב צווארו של
הבחור, ומעל לצוואר מביטים הם ניחוחה בהרהור.
מבטי הבחור צפים מעל כתפי הבחורה ומבטי הבחורה משייטים מעל
כתפי הבחור.
וכל אחד עסוק בעולם משלו.