"מוות לפוריטנים", צעק אחד לבוש סחבות, ומשך אחריו גלים - גלים
של תרועות וצעקות הזדהות, "מוות לעשירים", צעק בשנית, ושוב פני
האנשים נתמלאו חדווה והערצה, "מוות לנימוס", צעק איש מהקהל,
וגם אותו הרימו על כתפיהם ויסחבו אותו במעגלים על פני המקום.
"מוות לאליטה, מוות לאריסטוקרטיה, מוות לשלטון הזהב", צעקו
האנשים בחמת כעס, מידי פעם נושאים מבטיהם לקומה העשירית, אולי
הנה ויפתח החלון, ואז יגידו לו מה הם חושבים עליו ועל מה שהוא
מייצג, "חלאה", צעק האיש על הבמה, "פחדן עלוב", צעק לעבר
החלון, "בלי צבאות הכסף שלך, אתה חסר אונים", שצף וקצף עד אשר
החלון הנה ונפתח כלפי חוץ בסערה.
היה זה איש לבוש מקטורן מצועצע בצבעי הכחול והתכלת, על ראשו
כובע אינדיאני, ובידו השמאלית החזיק גיטרה, "מוכנים", אמר.
"מוכנים", אישרו האנשים מלמטה.
"אז בואו נשיר".

היה זה יום יפה בשכונת סביון,
האיש בחליפה והשברולט האדום,
הלכתי בצל עצי הלימון,
פגשתי ילדון משחק בארמון,
והנה יצאה משם המשרתת עם הלימונדה,
אך, היה זה יום יפה בשכונת סביון,
הילדה בחופשה בסוויטה בבית מלון,
ואני בדירת השני חדרים,
בלי כיור, בלי מטבח, ובלי שירותים,
אוכל מן הרצפה, ושותה מן הביוב,
כן אני גר כמו כלב - כמו קבצן עלוב.

"שירו כולכם", צעק האיש מן הקומה העשירית.

אני כמו כלב - כמו קבצן עלוב
דם, דם, דם, דם.
כמו - כלב כמו קבצן עלוב.

וכך שרו ושרו עד תשו כוחותיהם, ואחד אחרי השני הם פסעו בחזרה
לדירותיהם בעלות החדר וחצי, וילד המבקש מסטיק ליום הולדתו אך
אינו יבוא על סיפוקו מפעת תקציבם הדל.

"אין כמו שיר טוב להפיג מהומות", אמר האיש במקטורן המצועצע
לעורך דינו לאחר סגר את החלון, ונעלו על בריחו, "יפה נהגת",
שיבח העורך דין בחליפת השלושת אלפים דולר, ומזג עוד שרדונה
לסוג הכוסות שעל השולחן, "אופרה היום?, אדוני", שאל.
"כן, למה לא, ב22:00", אמר האיש המקטורן המצועצע, ומיהר לישיבה
שאך זה התחילה כבר מלפני שלוש דקות.