כבלי מתכת בפאתי החורף.
מבין עבים סהר בודד
שולח ברוגע ועונג את אורו הצחור על פניהם.
רוח סער מנשבת ללא הרף
וצמרות העצים החלו מרקדים לצליליה .
חופני חול ים מאשתקד
מונחים בכפות ידינו.
אגרפנו ידניו מכעס.
והקיץ נמוג הוא.
אנשים חסרי צל מתהלכים ברחובות הריקים.
התוגה חלפה כעת.
נותרנו ערומים.
לקבלת העת המופלאה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.