|
כבלי מתכת בפאתי החורף.
מבין עבים סהר בודד
שולח ברוגע ועונג את אורו הצחור על פניהם.
רוח סער מנשבת ללא הרף
וצמרות העצים החלו מרקדים לצליליה .
חופני חול ים מאשתקד
מונחים בכפות ידינו.
אגרפנו ידניו מכעס.
והקיץ נמוג הוא.
אנשים חסרי צל מתהלכים ברחובות הריקים.
התוגה חלפה כעת.
נותרנו ערומים.
לקבלת העת המופלאה. |
|
|
יש לי כלב
לברדור, מה
שמאוד מרגיע
אותי, כי אם יום
אחד אני אתעוור,
לפחות יהיה לי
כלב נחייה, מה
שמדאיג אותי
באמת, זה מה
יקרה אם הוא
יתעוור,אבל זה
כבר בעיה שלו!
הדס עמיר,
מהרהרת במסעדה
תילאנדית כשרה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.