אני לא יכולה להשתייך אליהם. הם קבוצה, ואני, עצמי. הם יהיו
קבוצה ואני אשב לידם, אצפה בשקט, או שלא אצפה, אשב ואשתוק. הם
כל כך אפורים בשבילי. הקיבעון שלהם על דברים יכול לשתק, להרוג.
הם כל כך שונים ממני. בתוך הקבוצה הזאת, הם שונים מאוד
מעצמם,אבל הם קבוצה, קבוצה של אנשים כל כך דומים. כי לא משנה
כמה הם שונים אחד מהשני, כולם שם אפורים. ואני? אני סגולה,
כחולה, ירוקה, צהובה כתומה אדומה! יש בי הרבה!  אין בי אפור.
לאפורים קיימת סלידה ממני. קשת הצבעים הזאת מפחידה אותם.
לפעמים הם ינופפו בצבעוניות אך כשיתקלו בה יברחו. כל אחד לפינה
שלו.
ואני תקועה כאן, בתוך הקופסה הצבעונית שלי, תחת מסווה אפור.
שלא יגלו, ישאלו יותר מדי שאלות.
אבל יום אחד אני אפתח את הקופסה, ואשפוך על כל האפורים את
הגאווה הצבעונית שלי