אני מבינה. מבינה, מבינה אבל לא מבינה את זה! פשוט לשכוח, אין
בזה שום הגיון. אז מה אם זה כואב? לכולם כואב לפעמים, לא? את
מוכנה להגיד לי אם כואב להם ככה? כי לי זה לא נראה שלכולם כואב
כל כך, שככה זה אם כולם... אבל מה אכפת לי מכולם? שכולם ילכו
לעזאזל! הכאב של כולם גם אם הוא היה כזה גדול לא מעניין אותי.
יש לי מספיק כאב משל עצמי, מספיק כאב לדאוג לו.
אבל את לא יכולה לנתח, אף אחד לא ינתח, כי אין בנאדם שמרגיש
כזה כאב ועדיין חי. קרה לך פעם שהרגשת 1000 חיצים נתקעים לך
אחד אחרי השני בתוך החזה? 1000 חיצים?!?!
חץ, ועוד חץ, ועוד... בגלל זה אני ממשיכה, אני לא אפסיק כי זה
לא מפריע... את פשוט לא תביני כי את לא יודעת להעריך כאב. כן
זאת הדרך היחידה ללמוד אותו, להעריך אותו ובגלל זה אני אמשיך.
כדאי לך ללמוד את זה לחיים, אם את לא יכולה לנצח משהו, תצטרפי
אליו, אני הצטרפתי... חזקה? לא אני אף פעם לא הייתי... גם לפני
החתכים. הכאב הזה, משחרר אותי מהכאב ההוא, שאי אפשר לתאר,
להסביר...
נחתכת פעם? בעצם מי לא...? כאב? כי לי זה לא כואב, אותי זה
משחרר מוציא הדם אם כל טיפה קצת מהכאב...
עד שהוא כבר לא נוזל, כשהדם מפסיק לנזול, הכאב נשאר בפנים,
ושוב כואב לי, ופוגעים בי 1000 חיצים...
עד שאני...חותכת...